פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3127/14
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
טאהא אחמד
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד עופר שפירא, בתפקידו כנאמן
2. כונס הנכסים הרישמי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו בפש"ר 1756/09 מיום 18.03.2014 שניתנה על-ידי השופטת
צ' צפת
בשם המבקש:
עו"ד דני שימרן
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת צ' צפת ) מיום 18.3.2014 בפש"ר 1756/09, בה נדחתה בקשה למתן הפטר לחובות המבקש.
עיקרי העובדות וההליכים המשפטיים
2.
המבקש, יליד 1979, נשוי, אב לשלושה ילדים, גר בבית אמו, והוא עובד כיום כנהג שכיר. המבקש היה שותף בעסק להובלות שפעל החל משנת 2000. בעיות כלכליות היו בעסק ונוצרו חובות על-שמו של המבקש. בשנת 2002 יסד המבקש יחד עם גיסו, באדיר עטיה, את חברת ע.א.ר עטה הובלות בע"מ (להלן: החברה ), בה היו השניים שותפים שווים. ארבע משאיות היו לחברה, והיא פעלה במשך כשנתיים עד לשנת 2004. המבקש צבר חובות שהסתכמו בסך של כ-1,700,000 ₪, מהן סך של כ-919,103 ₪, סכום תביעות החוב שאושרו. בקופת כונס הנכסים הרשמי רשומה יתרה על סך של כ-29,000 ₪ בלבד. נגד המבקש ניתן צו כינוס בשנת 2009 והוא הוכרז כפושט רגל בשנת 2012. בשנת 2013 הגיש המבקש בקשה למתן הפטר לפי סעיפים
61-63 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.
3.
בדיון שהתקיים ביום 18.3.2014, התנגד הנאמן, משיב 1, למתן הפטר למבקש בשל אופן יצירת החובות, עוד במסגרת עסק פרטי בטרם יסוד החברה, ובשל אופן התנהלותו של המבקש בהליך, כשלא הגיש דוחות באופן סדיר אל הנאמן ולא צרף אסמכתאות מתאימות. עוד הוסיף הנאמן כי למרות שהמבקש ועטיה היו שותפים שווים בחברה, קיבל עטיה שלוש מתוך ארבע המשאיות, כאשר לא הוצגו מסמכי הנהלת חשבונות המצדיקים חלוקה זו. המבקש טען מנגד כי הוא מגיש את הדוחות, אך לא סיפק תשובה לעניין המשאיות. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת משיב 1 וקבע כי " לאור האמור בדו"ח הנאמן, ובשים לב לגילו הצעיר של החייב ולחלוקה בלתי שוויונית של השותפות הנטענת בין החייב לבין חמיו באופן חלוקת המשאיות נראה כי יש בכוחו של החייב לתרום לקופת הנשיה סכום משמעותי נוסף בטרם קבלת הפטר. לאור האמור, אין מנוס אלא לדחות את הבקשה בשלב זה ". נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.
עיקרי טענות המבקש
4.
לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי לא נעשתה חלוקה שוויונית של המשאיות. לטענתו, משאית אחת שלא הייתה מבוטחת נגנבה, שתי משאיות עוקלו, ומשאית רביעית נמכרה על-ידי המבקש, כך שבתמורה שקיבל החזיר חלק מחובותיו. לפיכך, לטענתו, לא ברור על סמך מה ביסס בית המשפט המחוזי את קביעתו האמורה. המבקש ציין בבקשתו כי שותפו בחברה מימן 75% מעלויות רכישת המשאיות. עוד הוסיף המבקש וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי יש בכוחו של המבקש לתרום לקופת הנשייה סכום כסף נוסף, שכן למבקש אין כל רכוש. לטענתו, המשך ניהולם של הליכי פשיטת הרגל לא יביא תועלת כלשהי לנושים.
דיון והכרעה
5.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ושקילת הטענות, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. המבקש לא סיפק אסמכתאות לטענתו כי עטיה מימן 75% מעלות רכישת המשאיות ולכן היה זכאי לקבל שלוש מתוך ארבע המשאיות. המבקש גם לא נתן מענה להניח את הדעת בעניין זה, אשר הועלה במפורש בדיון בבית המשפט המחוזי. טענת המבקש שהועלתה כעת בבקשת רשות הערעור, לפיה כלל לא הייתה חלוקה לא שוויונית של המשאיות, לא נטענה כלל בבית המשפט המחוזי והיא סותרת את אמירותיו הקודמות של המבקש לפיהן עטיה קיבל שלוש מארבע המשאיות. יצוין כי מחקירותיהם של המבקש ושל באדיר סלאח, חמו של המבקש, מיום 14.3.2011, עולה כי אחת מהמשאיות נמכרה על-ידי עטיה (ולא על-ידי המשיב כטענתו בבקשה שלפנַי). הנחקרים לא ידעו לענות לאן בדיוק הגיעה תמורת הכסף מהמכירה, לא הבהירו את אופן חלוקתו, והמבקש לא המציא כל מסמכים בעניין זה. מסמכים מעין אלה אף לא צורפו לבקשה שלפנַי. גם אופן חלוקת יתרת הכסף שמקורו במשאית שעוקלה על-ידי המוסד לביטוח לאומי נותר לוט בערפל.
6.
בבסיס הליכי פשיטת הרגל עומדות שתי תכליות, " האחת, עניינה בנושים, והיא כינוס נכסי החייב לצורך פירעון החובות, והאחרת עניינה בחייב, ויסודה ברצון ליתן לו הזדמנות "לפתוח דף חדש" לאחר שיופטר מחובותיו " (רע"א 2282/03 ראובן גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נח(2) 810, 814 (2004)). תכליות אלה אינן מתיישבות בהכרח זו עם זו, ובית המשפט נדרש לאזן ביניהן בהחלטותיו (ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרישמי , פסקאות 17-18 (9.8.2009) (להלן: עניין פיגון ); שלמה לוין ואשר גרוניס
פשיטת רגל 24 (מהדורה שלישית, 2010).
סבורני כי החלטת בית המשפט המחוזי, לאור המידע שהונח לפניו בשלב זה, הרי היא סבירה, ואף מחוייבת המציאות, לצורך הבטחת מיצוי יכולת הפרעון של חובות המבקש לתועלת הנושים. לאור כל האמור, ובשים לב לכספים שהתקבלו בגין המשאיות שאופן חלוקתם לא הובהר כדבעי, אכן נראה כי יש בכוחו של המבקש לתרום לקופת הנשייה סכום כסף משמעותי נוסף, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו. אינני סבור אפוא כי נפל פגם בהחלטה המצדיק התערבות בה.
7.
בשולי הדברים אעיר כי בית המשפט המחוזי דחה הבקשה למתן הפטר בשלב זה, אולם לפני המבקש עודנה עומדת אפשרות להגיש בהמשך בקשה נוספת לצו הפטר, לאחר שיובהרו העניינים הנדרשים (עניין פיגון , בפסקה 30).
8.אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ז בסיון התשע"ד (15.6.2014).
ש ו פ ט