פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3138/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
דליה מצרי
נ ג ד
המשיבים:
1. יוסי פאר
2. יוסי פאר פנורמה פרויקטים (1987)
בע"מ
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
(השופטות
י' שבח, ש' יעקובוביץ
ו-
י' סרוסי
)
בע"א
12980-04-19 מיום 20.2.2020
בשם המבקשת:
בעצמה
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטות י' שבח, ש' יעקובוביץ ו- י' סרוסי ) בע"א 12980-04-19 מיום 20.2.2020, במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט א' שליו ) בת"א 25866-11-15 מיום 21.2.2019, בגדרו התקבלה באופן חלקי תביעת המבקשת.
2.
ואלו עיקרי העובדות הצריכות לענין: בשנת 1997 נחתמה עסקת תיווך בין המבקשת למשיבה, חברה בבעלותו וניהולו של המשיב. במסגרת העסקה העבירה המבקשת למשיבה את זכותה לרכישת שני מגרשים במחיר מופחת, בתמורה לשיפויה במחיר זה ולתשלום דמי תיווך. לימים ביטל המשיב צ'ק שמסר למבקשת לצורך תשלום דמי התיווך, ומשכך פתחה היא בשנת 2004 בהליכי הוצאה לפועל למימוש הצ'ק, ובו בזמן הגישה תביעה כספית לתשלום המיסים החלים על עסקת התיווך. ביום 6.7.2005 ניתן תוקף של פסק דין להסכם גישור בין הצדדים, בו סוכם כי המשיבה תמכור למבקשת חלק מזכויותיה במקרקעין, וזו תמחק בתמורה את התביעה הכספית אך תשאיר פתוח את תיק ההוצאה לפועל (להלן: הסכם הגישור ). לשם ביצוע הסכם הגישור התקשרו הצדדים בהסכם מכר, מכוחו נרשמה הערת אזהרה במקרקעין על שם המבקשת והועברה חלק מהתמורה למשיבה (להלן: הסכם המכר ).
ברם, הסכם המכר לא יצא לפועל ולבסוף מכרה המשיבה את המקרקעין לצד שלישי (להלן: הרוכש ). בשנת 2011, הגישו המשיבה והרוכש המרצת פתיחה למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקשת, בטענה כי הפרה את הסכם המכר. בשנת 2013, טרם נסתיימו ההליכים בתביעה זו, הגיעו המבקשת והמשיבים להסכם פשרה, בו נקבע כי המשיב יתמוך בעמדת המבקשת ויעמוד על תוקפו וקיומו של הסכם המכר, בתמורה לסגירת תיק ההוצאה לפועל משנת 2004 (להלן: הסכם הפשרה ). ואולם, בשלב הסיכומים, ולאחר שהמבקשת כבר סגרה את תיק ההוצאה לפועל, הצטרפו המשיבים לסיכומיו של הרוכש, בהם נטען כי הסכם המכר בטל. ביום 24.10.2013 ניתן פסק דין שקיבל את טענות הרוכש לפיהן העסקה עמו הושלמה, ונוכח זאת ביטל את הסכם המכר והורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקשת.
3.
כאמור, בית משפט השלום קיבל באופן חלקי את תביעת המערערת, משמצא כי הצטרפות המשיבים לסיכומי הרוכש היוותה הפרה של הסכם הפשרה עם המבקשת, ולפיכך פסק כי זכאית היא להשבת התמורה שניתנה במסגרת ההסכם - שווי החוב בתיק ההוצאה לפועל. חרף הזכאות למלוא החוב, נקבע כי התנהלות המבקשת למול המשיבים תרמה לעיכוב בהגשת התביעה וסיום הסכסוך המשפטי, ובהתאם להצטברות הריבית. לפיכך, זכתה המבקשת בסכום הצ'ק המקורי בסך 225,000 ₪, ששוערך ללא ריבית ובצירוף הפרשי הצמדה בלבד; תשלום המע"מ על עסקת התיווך; והשבת 29,500 ₪ ששילמה למשיבים כחלק מהסכם המכר.
4.
בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעורה של המבקשת, בקבעו כי שיערוך החוב על דרך של פסיקת הפרשי הצמדה בלבד וללא כל ריבית - בפרט בשים לב לעיכובים שונים שמקורם בהבטחות המשיבים - מקפח את המבקשת ואינו מעמיד אותה במצב בו הייתה לו היה עומד לזכותה תיק הוצאה לפועל למימוש הצ'ק. נוכח האמור, נפסק למבקשת סכום נוסף המבטא תוספת של ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.
5.
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, בה נטען כי למבקשת נגרם עיוות דין, הן מאחר שבהסכם הגישור כבר הוסכם על אופן שערוך החוב, ועל כן לא היה מקום לשערך אותו מחדש בשני פסקי הדין; והן בשל כך שלא היה מקום לדחות את תביעתה לתשלום מס הכנסה על עסקת התיווך, מן הטעם שלא הוגשה חוות דעת בנושא, וזאת הואיל וחישוב המס מצריך אך חישוב חשבונאי פשוט וכי התחייבות המשיב לשלמו עוגנה בעסקת התיווך ובהסכם הגישור.
6.
לאחר עיון
בבקשה
ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי
כי
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
לא
מעורר
כל שאלה משפטית
עקרונית
החורגת
מעניינם
של
הצדדים, וכי מתן רשות
ערעור
אינו
דרוש
כדי
למנוע עיוות
דין .
7.
הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסף 2,500 ₪.
ניתנה
היום, א' בתמוז התש"ף (23.6.2020).
ש ו פ ט