רע"א 3142/05 מדינת ישראל נ. קיבוץ עין השלושה

מיום 22.3.05.

3.דין הערעור להתקבל. כבר בתשובתה של המבקשת לבקשה לצו מניעה זמני היא הודיעה, כי בכוונתה לפעול לתפיסת המקרקעין הדרושים לצורך הקמתו של קו ההגנה בהתאם לחוק הסדר תפיסת מקרקעין בשעת חירום, תש"י-1949 (להלן - החוק). עוד נאמר בתשובה, כי אין בכוונת המדינה לתפוס חזקה אלא אם יוצאו צווים על פי החוק. יצוין, כי החוק קובע מסלול מיוחד לתקיפה של צווים לתפיסת מקרקעין המוצאים מכוחו. סעיף 17(א) לחוק מורה, כי הנפגע על ידי צו תפיסה רשאי להגיש ערעור בפני ועדת ערעור. משכך, אין בסמכותו של בית המשפט המחוזי להעביר תחת שבט הביקורת צווים שהוצאו על פי החוק. במקרה דנא, פעל בית המשפט המחוזי עוד טרם שהוצאו צווים כאמור. ברי, כי בית המשפט המחוזי אף איננו ערכאת ביקורת על החלטותיה של ועדת ערעור שמונתה לפי החוק. נראה, כי תקיפת החלטות של ועדת ערעור תיעשה בפני בית המשפט הגבוה לצדק. אכן, לבית המשפט המחוזי נתונה סמכות עניינית באשר לסעד הנוגע לחכירה לדורות. מבחינה זו רשאי בית המשפט, מן ההיבט העקרוני, ליתן צו מניעה, בין זמני ובין קבוע, אף נגד המדינה (שהרי סעיף 5 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין) תשי"ח-1958, בוטל וכיום רשאי בית משפט ליתן סעד כאמור נגד המדינה בהליך אזרחי). על כן, רשאי היה בית המשפט המחוזי לאסור על המדינה, כבעלת המקרקעין, לתפוס את המקרקעין, חרף טענתה כי ביטלה את חוזה החכירה. ברם, בית המשפט הרחיק לכת והורה כי לא ניתן יהיה לתפוס חזקה ללא צו שיפוטי מתאים. המבקשת גילתה זהירות ראויה, לאור נוסחו זה של הצו. על פי הנוסח ניתן היה אולי לפרש את הצו כמונע הפעלתה של סמכות שלטונית לתפוס מקרקעין, דוגמת הסמכות שבחוק. לא היה זה מסמכותו של בית המשפט המחוזי לאסור כניסה למקרקעין אם היא תתבסס על הפעלתה של סמכות שלטונית (בנבדל מכוחה של המדינה כבעלים של המקרקעין). ראוי היה להסדיר את העניין בצורה דומה לדרך בה הבעיה נפתרה בבית משפט השלום. למרבה הצער, המשיב לא הסכים לכך אף שעל פני הדברים אין זה משנה כלל שבמקרה האחד מדובר בחוזים עונתיים ובמקרה דנא עסקינן בחוזי חכירה. הנקודה המשותפת והיא המכריעה מתייחסת למקור הסמכות. הואיל והמבקשת מתכוונת לפעול מכוח הסמכות שבחוק ולא על סמך היותה הבעלים של המקרקעין, דין אחד צריך לחול בשני המקרים.

4.המסקנה המתבקשת היא שיש לתקן את צו המניעה הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי, כך שיאמר בו כי הצו אינו מונע תפיסה של המקרקעין מכוח החוק. למען הסר ספק אבהיר, כי אין בדבריי משום הכשר מראש לצווים שיוצאו מכוח החוק. ברור שסוגית תקיפתם של הצווים, אם יוצאו, צריכה להתברר בהליך אחר. הערעור מתקבל, אפוא, והחלטתו של בית המשפט המחוזי תתוקן בהתאם. המשיב יישא בשכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ש"ח.