פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3148/14
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
משה פרי
נ ג ד
המשיבה:
עיריית קריית ים
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.3.2014 בע"א 23660-10-13, שניתן על ידי כבוד השופטת
ד' סלע
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.3.2014 (ע"א 23660-10-13, השופטת ד' סלע ). בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 28.8.2013 (ת"א 707282/06, השופט ר' חדיד ).
רקע והליכים קודמים
2.
המבקש הוא הבעלים הרשום של נכס ברחוב לכיש 20/2 באזור התעשייה קריית ים (להלן: הנכס ) ושל נכס נוסף ברחוב לכיש 2/11 בקריית ים (להלן: הנכס הנוסף ).
3.
ביום 23.1.2008 הגישה עיריית קריית ים (להלן: המשיבה או העירייה ) נגד המבקש תביעה על סך 146,000 שקל לבית משפט השלום בחיפה (ת"א 707282-06, השופט ר' חדיד ) בגין חובות ארנונה, מים וביוב שבהם הוא חב, לטענתה, בקשר לנכס בגין השנים 2007-2001. ביום 8.12.2010 התקבלה תביעתה של המשיבה והמבקש חויב לשלם לה סך של כ-135,000 שקל (להלן: פסק הדין הראשון ).
4.
על פסק הדין הראשון הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 37295-01-11, השופט י' כהן ) בטענה שבית משפט השלום לא התחשב בתשלומים שונים שאותם שילם המבקש למשיבה על חשבון חובותיו בגין הנכס. ביום 17.5.2011 התקבל הערעור ובית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבית משפט השלום, על מנת שיבחן את טענתו של המבקש (להלן: פסק הדין בערעור הראשון ).
5.
משהוחזר התיק לבית משפט השלום, הוא מינה מומחה מטעמו בתחום ראיית החשבון (להלן: המומחה ), ונתן לו הוראות לגבי הנושאים שבמחלוקת. לאחר שלב הסיכומים הובהר כי השאלה שנותרה במחלוקת בין הצדדים נסבה על שתי סדרות שיקים שמסר המבקש לעירייה, הראשונה בשנת 2001 והשנייה בשנת 2005 (סדרה שלא נפרעה תחילה והוחלפה בסדרה אחרת). העירייה זקפה את שתיהן לטובת החובות בגין הנכס הנוסף. יש לציין כי במכתב שצורף לסדרת השיקים השנייה ששלח המבקש לעירייה בדואר הוא ביקש לזקוף את השיקים לטובת החובות בגין הנכס.
6.
המומחה הגיש את חוות דעתו לבית משפט השלום ביום 18.10.2012. בחוות דעת זו נקבע כי העירייה הייתה רשאית לזקוף את סדרת השיקים הראשונה לטובת החוב שחב לה המבקש בגין הנכס הנוסף, אך הייתה צריכה לזקוף את סדרת השיקים השנייה על חשבון הנכס.
7.
בקשתו של המבקש לשלוח שתי שאלות הבהרה למומחה נדחתה בהחלטת בית משפט השלום מיום 23.12.2012, לאחר שנקבע כי הן מנוסחות בצורה מטעה ומתבססות על תשתית עובדתית שונה מזו שנקבעה בפסק הדין הראשון. על החלטה זו המבקש הגיש בקשת רשות ערעור. ביום 4.2.2013 קבע בית המשפט המחוזי (רע"א 23132-01-13, סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג ) כי "יש לאפשר למבקש לחזור ולהציג שאלות הבהרה למומחה... ובלבד שנוסח השאלה על כל חלקיה לא יהיה בו כדי לסתור עובדות שנקבעו" (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת הרשות לערעור ). בהמשך לכך, ביום 26.2.1013 ניתנה החלטה נוספת של בית משפט השלום שבה הוא אפשר למבקש לנסח שאלות למומחה. לאחר שהמשיבה הסתייגה מנוסח השאלות שהציע המבקש הן הובאו בפני בית משפט השלום. בהחלטתו מיום 29.4.2013 התיר בית משפט השלום את אחת השאלות שהציג המבקש, אך קבע כי יתר השאלות "אינן בגדר המנדט שניתן למומחה ומכל מקום ספק רב באם יש צורך בקבלת תשובות המומחה על מנת להשיב עליהן" ולכן לא אפשר את הצגתן למומחה.
8.
ביום 28.8.2013 ניתן פסק דינו המשלים של בית משפט השלום בסכסוך בין הצדדים. בית משפט השלום קבע כי אין מקום לחרוג מהמסקנה שאליה הגיע המומחה לגבי שתי הסדרות (כך שהראשונה תזקף לזכות הנכס הנוסף והשנייה לזכות הנכס).
בית משפט השלום התבסס בקביעתו זו על סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ) המורה כי כאשר לנושה מגיעים מאותו חייב מספר חיובים "רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן". בהמשך לכך, חויב המבקש לשלם למשיבה סכום של כ-135,900 שקל (שנקבע בפסק הדין הראשון), בכפוף להפחתת שני סכומים בסך כולל של כ-5,700 שקל (להלן: פסק הדין המשלים ) .
9.
המבקש ערער על פסק הדין המשלים, וביום 17.3.2014 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו. בית המשפט המחוזי עמד על כך שבית משפט השלום בחן את הראיות שבפניו וביסס את מסקנותיו על חוות הדעת של המומחה והתרשמותו הישירה מהעדים שהעידו לפניו. בהמשך לכך, הוא קבע כי אין מקום להתערבות בקביעותיו העובדתיות והמנומקות של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש לפיה שגה בית משפט השלום בכך שקיבל מסמכים שהגישה המשיבה (כרטסת חשבונות שניהלה ביחס לנכס) כרשומה מוסדית למרות שלא נערכו על ידי העדה מטעם המשיבה. בהקשר זה, נקבע כי מטיבן של רשומות מוסדיות שאין הכרח כי מי שערך אותן יהיה עד בבית המשפט, וכן כי מכל מקום מסמכים אלו נבחנו על ידי המומחה.
10.
בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת המבקש שאינו המחזיק בנכס הנוסף. בית המשפט המחוזי קבע בעניין זה כי בניגוד לנטען על ידי המבקש והעדה מטעמו, אשר ניהלה את חשבונותיו, לא הומצא כל מסמך התומך בטענתו (כגון חוזי שכירות ביחס לנכס הנוסף). הוא הוסיף וקבע כי יש קושי להתערב בבחירתו של בית משפט השלום שלא ליתן משקל בקביעתו לעדותה של העדה מטעמו של המבקש. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקש אף נמנע ממתן הסבר לכך שלא ביקש ממי שמשמש כמחזיק של הנכס הנוסף, לטענתו, לקזז מולו את הסכומים שהמבקש שילם לעירייה וכי הימנעות זו נזקפת לחובתו (להלן: פסק הדין בערעור השני ).
בקשת רשות הערעור
11.
המבקש, המייצג את עצמו בהליך שלפני, מעלה בבקשתו טענות כנגד פסק הדין בערעור השני. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא אפשר לו להשלים את טענותיו בדיון ולהגיש מסמכים נלווים.
12.
המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי שגה באופן מהותי בפסיקתו בכך שנמנע מלהתערב בקביעותיו של בית משפט השלום – בשים לב לכך שבית משפט השלום התעלם, כך נטען, מראיות חשבונאיות "שאינן מוטלות בספק" ומקביעותיו שלו בפסק הדין הראשון וכן נתן הנחיות למומחה שעמדו בניגוד לחלק מהקביעות בפסק הדין הראשון. המבקש מלין גם על כך שבית משפט השלום סירב לאפשר לו להציג שאלות הבהרה למומחה, בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשת הרשות לערעור. כל אלו, לשיטת המבקש, מצדיקים מתן רשות ערעור בשל חוסר הצדק שנגרם לו.
13.
כמו כן, המבקש חוזר ומעלה את עיקרי טענותיו כפי שהועלו בערעור בפני בית המשפט המחוזי, ובכלל זה הטענה שהראיות מצביעות על כך שסדרת השיקים הראשונה צריכה הייתה להיזקף על חשבון הנכס.
הכרעה
14.
לאחר שקראתי בעיון את בקשת המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
15.
כלל נקוט במשפטנו הוא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או כאשר נגרם עיוות דין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)). לאמיתו של דבר, הבקשה שבפני אינה אלא ערעור נוסף על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, שלשיטת המבקש סותרות את האמור בפסק הדין הראשון ומתעלמות מראיות חיוניות. מאחר שהבקשה מתמקדת בקביעות עובדתיות ובראיות – היא נסבה כל כולה על המקרה הפרטני ואינה מעלה כל שאלה עקרונית. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו בידי הערכאה הדיונית; קל וחומר שאין בית המשפט נוטה לעשות כן ב"גלגול שלישי" ( ראו למשל: רע"א 7664/13
סטניצקי נ' בנק לאומי למשכנתאות , פסקה 26 (16.1.2014)). לא מצאתי מקום לסטות מכלל זה במקרה דנן. כמו כן, בשים לב לכך שעניינו של המבקש נבחן שוב ושוב על-ידי הערכאות השונות – הן בפסק הדין הראשון, הן בפסק הדין בערעור הראשון, הן בפסק הדין המשלים והן בפסק הדין בערעור השני – אין לומר שנגרם לו עיוות דין. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.
16.
למעלה מן הצורך יוער כי ליבת טענותיו של המבקש עוסקות בשגגות שנפלו, לשיטתו, בקביעותיו של בית משפט השלום בפסק הדין המשלים ובטעות שהוא מייחס לבית המשפט המחוזי בשל כך שנמנע מלהתערב בקביעות אלו, ועל כך יש לומר כי טעות בערכאה הדיונית אינה מקימה עילה למתן רשות לערער בגלגול שלישי (ראו למשל: רע"א 8768/13 גרמה נ' עוזיר , פסקה 11 (12.1.2014) וההפניות שם). כמו כן, יוער כי בניגוד לטענת המבקש, בית משפט השלום אפשר לו להציג חלק מהשאלות שביקש להפנות למומחה, ונמנע מלאשר רק אותן שאלות שחרגו מגדר המחלוקת כפי שהוגדרה על-ידי בית המשפט. אין צורך לומר שזוהי החלטה שנפלה תחת סמכותו ושיקול דעתו של בית משפט השלום.
17.
אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו בתמוז התשע"ד (13.7.2014).
ש ו פ ט ת