רע"א 3159/00 אסנת רבין נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט הרטל) בב"ש 90598/00 מיום 9.4.00 בו דחה את בקשת העוררת להחזיר לה את רכב היונדאי שמספרו 96-197-17 (להלן - "הרכב") המוחזק על ידי המשטרה מזה כחצי שנה.

2.נסיבות תפיסת הרכב הם כדלקמן:

הרכב רשום על שמה של העוררת אסנת רבין, מבוטח בביטוח על שמה, והיא משלמת בגינו סכום של 1,800 ש"ח מידי חודש לבנק לפרעון הלוואה בסך 64,000 ש"ח שלקחה לרכישתו.

בעלה לשעבר של העוררת רפי רבין נאשם ביחד עם אחרים בעבירות של סחר בסמים, ולטענת התביעה העבירות נעברו באמצעות הרכב הנדון ובהקשר זה הוא נתפס על ידי המשטרה. רפי רבין נעצר עד תום ההליכים, ומשפטו מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

העוררת הגיש בקשה לקבלת הרכב התפוס לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בהחלטתו, קבע בית משפט קמא כי מדובר ברכב המעורב לכאורה בעבירות סמים ודי בכך כדי להצדיק את המשך החזקתו בידי המשטרה עד תום ההליכים המשפטיים.

בערר שלפני נטען על ידי העוררת כי הן החוק והן ההלכה הפסוקה מדגישים את הצורך להגן על בעל נכס שנתפס על ידי המשטרה מפגיעה לא ראויה בקניינו וזאת בין היתר, בשלב שבו המשפט טרם הסתיים ומעורבותו של הרכב ושל בעל הרכב בארועים הקשורים בעבירה טרם התבררה. לאור זאת, ראוי בנסיבות אלה לשחרר את הנכס התפוס בכפוף למתן ערבויות מתאימות וזאת כדי להבטיח שניתן יהיה לחלטו בבוא העת אם ובמידה שיימצא בסיס לכך.

בשלב הדיון הציע בא כוח העוררת ליתן ערבות בנקאית בגובה שווי הרכב כולו אולם לאחר בדיקה הודיע כי העוררת לא תוכל לעמוד בכך בהעדר משאבים כספיים מתאימים. עם זאת, היא הביעה נכונות ליתן ערבויות אחרות להבטחת מימוש החילוט של הרכב אם הדבר יידרש.

בא כוח המדינה מתנגד בכל תנאי להחזרת הרכב לעוררת וזאת מחשש כי הוא יועלם ולא ניתן יהיה לחלטו אם אמנם בסיום המשפט יתן בית המשפט הוראת חילוט.

3.נתתי דעתי לנסיבות הענין ולטיעוני הצדדים ובאתי לידי המסקנות הבאות:

(א) המסגרת הנורמטיבית הצריכה לענייננו מצויה בסעיפים 36א עד 36י. לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג1973-.

בעיקרם של דברים נקבע בהסדר זה כי אם הורשע אדם בעבירה של עיסקת סמים, מוסמך בית המשפט לצוות בנוסף לכל עונש גם על חילוט כל רכוש ששימש או נועד לשמש אמצעי לביצוע עבירה או כדי לאפשר ביצוע עבירה. (סעיף 36א(1)). חילוט כזה לא ייעשה אלא אם ניתנה לנידון ולמי שטוען לזכות ברכוש הזדמנות להשמיע טענותיהם. (סעיף 36א(ג)). אם מדובר בבירור טענות מורכב, מוסמך בית המשפט להעביר את הדיון בסוגיית החילוט להליך אזרחי ובמקרה זה יחולו החזקות שבסעיף 31(6) לפקודה. חזקות אלה קובעות אימתי יש להניח כי רכוש של בן זוג וילדים, ורכוש של אדם אחר שהנאשם מימן את רכישתו ייראו כרכוש של הנאשם שהושג בעבירה, ומהם האמצעים המוכרים להפריך חזקה זו. סעיף 36ג(א) מורה, בין היתר, מתי יחולו סייגים לחילוט, והוא - כאשר הטוען לזכות ברכוש הוכיח כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו וללא הסכמתו. כן נקבע בסק (ב) כי בית המשפט לא יצווה על חילוט אלא אם נוכח שלבעל הרכוש שיחולט ולבני משפחתו יהיו אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר. סעיף 36ו לפקודה מסמיך מתן סעדי ביניים שונים שנועדו להבטיח את מימוש החילוט לגבי נכסים שאינם מוחזקים בידי המשטרה, ואילו סעיף 36ז לפקודה מסמיך את בית המשפט לצוות על חילוט רכוש אחר חילופי השווה בערכו לרכוש שחולט אם וכאשר לא ניתן לאתר את הרכוש שלגביו הוצא צו החילוט.

(ב) בית משפט זה הביע דעתו בעבר כי שלילת רכוש תפוס מבעליו בשלב הביניים שמתחילת הליך הפלילי ועד לסיומו הנו צעד דרסטי שראוי למנעו במידת האפשר, בשוללו מהזכאי לו את ההנאה מזכות הקנין, לעיתים לתקופה ארוכה, בטרם התבררו מכלול העובדות הצריכות לענין. מכאן, הגישה הרווחת היא כי כאשר עומדת זכות הקנין כזכות יסוד מצד אחד ומצד שני ניתן לעשות שימוש באמצעים חלופיים שונים על מנת להבטיח את מימוש תכלית החילוט בעתיד - ראוי לנקוט אמצעים אלה ככל הניתן כחלופות לתפיסה והחזקה של רכוש בטרם הרשעה, (כב' השופטת שטרסברג-כהן בבש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל, תקדין על' 98(1), 1998 עמ' 139.)

(ג) בענייננו טוענת המדינה כי ברכב העוררת נעשה שימוש לביצוע עבירות סמים על ידי הנאשם רפי רבין ואחרים, ויש להניח כי שאלה זו תתברר במהלך המשפט. מנגד, אין חולק כי הבעלים הרשום על הרכב הינה גרושתו של הנאשם, וכי חלקו של מחיר הרכב שולם ולכיסוי יתרתו נלקחה הלוואה מבנק המזרחי הנפרעת בתשלומים מידי חודש. קימת אינדיקציה בחומר החקירה כי הרכב היה, בעיקרו של דבר, בשימוש הנאשם, ולא בשימוש העוררת אף כי העוררת שלמה את תשלומי ההלוואה וככל הנראה קבלה מהנאשם החזרים מדי חודש. עם זאת, אין זה ברור בשלב זה מה תהא תוצאת ההליכים הפליליים והאם בסופו של דבר ימצא בית המשפט כי יש לחלט את הרכב ואין להוציא מכלל אפשרות כי צפוי עוד דיון מורכב בהיבטים שונים לענין מעמדו של הרכב ביחס לנאשמים בהליך הפלילי, והעבירות המיוחסות להם, ובאשר למקומה של העוררת בהקשר לכך.

בנסיבות הענין, חרף העובדה כי העוררת אינה יכולה להעמיד ערבות בנקאית, ובהתחשב בעובדה כי מזה מספר חודשים הרכוש שבבעלותה מצוי בידי המשטרה ונשלל ממנה, ונוכח ההגנה המתבקשת על זכויות הקנין של בעל נכס התפוס בידי המשטרה במיוחד כשאין הוא עצמו נאשם נראה לי כי יש לשחרר את הרכב ולהעבירו לידי העוררת לתקופת הביניים עד להכרעה בגורלו, וכל זאת בכפוף למתן ערבויות מתאימות אשר יבטיחו את היכולת לחלטו בבוא העת אם וכאשר הדבר יידרש.

(ד) אני מורה, איפוא, על שחרורו של הרכב והעברתו לידי העוררת שהיא הבעלים הרשום שלו אך זאת רק לאחר שימולאו התנאים הבאים:

(1) העוררת תרשום עיקול על הרכב לטובת המדינה במשרד הרישוי וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים.

(2) תוצא פוליסת ביטוח מקיף לרכב על ידי העוררת אשר תשועבד לטובת המדינה עד תום ההליכים המשפטיים.

(3) העוררת ובנה יתחייבו כי השימוש ברכב ייעשה רק על ידי אחד מהם והוא יושאר כל העת ברשותם ולא יועבר לצד שלישי בין בדרך מכירה ובין בדרך אחרת וכל זאת עד תום ההליכים ובכפוף לתוצאתם באשר לשאלת גורל חילוטו. כן הם יתחייבו להעמיד את הרכב לרשות המשטרה כל אימת שיוצא צו כדין בהתאם. לצורך כך תתן העוררת עצמה ערבות צד ג' על סך 80,000 ש"ח וכן שתי ערבויות נוספות של שני ערבים בסכום של 60.000 ש"ח כל אחד . הערבויות של שני הערבים תאושרנה על ידי המזכיר הראשי של בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

הפרת התחייבות מההתחייבויות המנויות לעיל על ידי העוררת או בנה עשויה לגרור חילוט הערבויות שניתנו.

אם לא יקויים תנאי מהתנאים האמורים, ישאר הרכב ברשות המשטרה עד לסיום המשפט.

בכפוף לדברים האמורים, הערר מתקבל.