פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3159/20
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים - משרד הביטחון
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 05.03.2020 בע"ו 55256-07-19 שניתן
על ידי כבוד השופטת ע' ורבנר
בשם המבקשת:
עו"ד שירה עצמוני
החלטה
1.
מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"ו 55256-07-19 (השופטת ע' ורבנר ), אשר קיבל באופן חלקי את ערעור המשיב (להלן:
קצין התגמולים ), והחזיר את הדיון בעניינה של המבקשת לוועדה הרפואית העליונה, בשל חסר "במידת ההנמקה". המבקשת מכירה בכך שאין עילה להתערב בקביעה נקודתית זו בגלגול שלישי, אך סבורה שהתמונה שונה ביחס למרכיב אחר של ההכרעה – דחיית בקשתה לסילוק הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו. לדידה, פסק הדין מעורר בהקשר זה שתי שאלות משפטיות עקרוניות: הראשונה , נוגעת ליחס שבין התקנות המאפשרות לערער על החלטת הוועדה הרפואית העליונה "תוך ארבעים וחמישה ימים מהיום שבו הגיע אל המערער העתק ההחלטה" (תקנות 1(1) ו-2(ב) לתקנות הנכים ומשפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (סדרי הדין בערעור), התשמ"ז-1987; להלן: התקנות ), ובין ההנחיה הפנימית לפיה "קצין התגמולים רשאי לערער על החלטת הוועדה העליונה, תוך 30 יום מקבלת ההודעה על החלטתה" (סעיף 20 להוראת אגף שיקום נכים 30.03 "ערעור על קביעת דרגת נכות בפני ועדה רפואית עליונה" (1.12.2010); להלן: ההנחיה הפנימית )). על פי השקפת המבקשת, אף שבעבר נקבע שחריגה מהמועד הקבוע בהנחיה הפנימית אינה "יורדת לשורש כוחה של הרשות לפעול" (רע"א 5232/13 גנאם נ' קצין התגמולים (10.9.2013) (להלן: עניין גנאם )), יש משמעות לזמן שחלף מאז. קצין התגמולים נמנע מעדכון והתאמת ההנחיה הפנימית, ומן הראוי למנוע ממנו להמשיך ולהתעלם ממנה – תוך פגיעה באינטרס ההסתמכות של בעלי הדין.
השאלה השנייה , מתמקדת בהגדרת המועד שממנו מתחיל מניין הימים להגשת הערעור. החלטתו של בית המשפט המחוזי התבססה על כך שלא הוכח כי קצין התגמולים "קיבל את החלטת הוועדה" לפני יום 5.6.2019. ברם, המבקשת סבורה כי מן הפסיקה בעניין גנאם עולה שהמירוץ מתחיל עם מסירת ההחלטה לשליחיו של קצין התגמולים – צעד שהתרחש, לטענתה, כבר ביום 3.6.2019 – ואינו תלוי במועד בו הניחו הללו את ההחלטה על שולחן הקצין.
2.
דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. אשר לסוגיה הראשונה, אציין כי על פי נתונים שהציגה המבקשת "במרוצת ארבע השנים אשר קדמו לערעור בעניינה [...] הגיש המשיב 25 ערעורים יזומים בלבד וזאת מתוך אלפי ההחלטות שהתקבלו ע"י הוועדות הרפואיות" (פסקה 13 לבקשה). נוכח ההיקף המצומצם של המקרים בהם סוגיה זו עשויה להתעורר, ומאחר שבעניין גנאם כבר הובהר שאין בהנחיה הפנימית כדי לשלול באופן גורף הגשת ערעור לאחר 30 יום – ולכך, כמובן, השלכה על עוצמת ההסתמכות של בעלי דין פוטנציאליים – אין מקום לשוב ולבחון את הסוגיה בגלגול שלישי. אכן, בית המשפט המחוזי לא נדרש לשאלה האם התקיימו במקרה שלפנינו נסיבות המצדיקות חריגה מן הסטנדרט שמציבה ההנחיה הפנימית, אך בהתחשב באופי הכרעתו – המשך בירור התיק, להבדיל מהכרעה מהותית בזכויות הצדדים – אין לראות בכך עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור.
אשר לשאלה השנייה – גם בהנחה שיש לה היבטים עקרוניים, הרי שהיא כלל אינה מתעוררת בענייננו, הואיל והמבקשת לא הוכיחה שההחלטה נמסרה ביום 3.6.2019 ל"בלדר של המשיב". התצהיר שהוצג לערכאת הערעור ניתן על ידי אדם נטול ידיעה אישית לגבי הליך המסירה בענייננו (פסקה 21 לפסק הדין), וכל שנאמר בנספח ד' הוא כי "הטיפול בוע"ר עליונה בחיפה הסתיים ב-3.6.19 ונשלח בדואר הפנימי" – מבלי להבהיר את טיבו של אותו "דואר פנימי". על כן, אין בדיון התיאורטי לגבי היחס בין מועד המסירה לשליחים למועד ההגעה למשרדים כדי להשליך על התוצאה בענייננו, ולהצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (והשוו: בע"ם 1000/20 פלוני נ' פלונית (26.5.2020)).
3.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט' בתמוז התש"ף (1.7.2020).
ש ו פ ט