רע"א 3160/05 מזל ברדה נ. עמידר חברה לאומית לשיכון בישראל בע"מ

1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.3.05 (כב' השופט ש' ברלינר). בהחלטתו קיבל בית המשפט את בקשת המבקשת להורות על עיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום בחיפה מיום 26.1.05 (כב' הרשם א' שדה), בה הורה על פינויה של המבקשת מדירת מגוריה.

2.המבקשת מתגוררת מזה עשרות שנים בדירה השייכת למשיבה. כנגד המבקשת ניתן פסק דין המורה על פינויה מדירת המגורים בה שוכנו במקור הוריה של המבקשת וילדיהם, משפחה שמנתה 15 נפשות. בעבור השנים נותרה המבקשת להתגורר בגפה בדירה, שבה 5.5 חדרים. היא צברה חובות כתוצאה מאי תשלום שכר הדירה ותביעתה של המשיבה לסילוק ידה נתקבלה. בית המשפט דחה את בקשתה לביטול פסק הדין שניתן נגדה מאחר ודחה את טענותיה, לפיהן יש לראות בה כדיירת מוגנת בנכס ושהחובות שהצטברו אינם שלה.

בית משפט השלום הורה על עיכוב ביצוע החלטתו עד ליום 1.4.05. המבקשת ערערה על החלטת בית משפט השלום וביקשה מבית המשפט להורות על עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדה עד להכרעה בערעורה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והתנה את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבות של שני ערבים טובים על סך 20,000 ש"ח.

מכאן הבקשה שבפניי.

3.המבקשת משיגה על כך שבית המשפט המחוזי מצא להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבויות כאמור. על פי הנטען, מצבה הכלכלי הקשה של המערערת אינו מאפשר לה להפקיד את הערבות והתניית עיכוב הביצוע בהפקדתן שקולה, הלכה למעשה, לדחיית בקשתה לעיכוב הביצוע.

המשיבה מצידה מציינת, כי הכלל הוא שהזוכה על פי פסק דין רשאי ליהנות מפרי זכייתו לאלתר. סיכויי ערעורה של המבקשת אינם גבוהים ובמידה ותזכה המבקשת בערעורה, אין קושי בהשבת המצב לקדמותו, וזאת על ידי שיכונה של המבקשת בדירה חלופית.

4.אכן, כלל הוא שהגשת ערעור על החלטה שיפוטית לא תהווה, כשלעצמה, סיבה מספקת להורות על עיכוב ביצועה והמבקש את עיכוב הביצוע נושא את הנטל לשכנע כי קיים טעם ממשי בבקשתו (בש"א 8240/96 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403). טעם כאמור מתקיים, ככלל, מקום בו הראה המבקש כי סיכויי ערעורו טובים וכי דחיית בקשתו תביא לקושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו במידה ויזכה בערעורו.

בית משפט השלום מצא להורות על עיכוב ביצוע החלטתו על מנת לאפשר הגשת ערעור מטעם המבקשת. בית המשפט המחוזי אף הוא נעתר לבקשתה. יחד עם זאת, התנה, כאמור, בית המשפט המחוזי את החלטתו בהפקדת ערבויות, וזאת מכוח תקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בעשותו כן, נדרש בית המשפט לאיזון בין האינטרסים של בעלי הדין שבפניו.

איני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. החלטתו נעוצה באיזון בין סיכויי הצדדים והסיכונים אותם הם נוטלים על עצמם. מצד אחד, ניתן הביטוי לעובדה שהשבת המבקשת לדירת מגוריה עלולה להיתקל בקשיים מהותיים במידה ותזכה בערעורה. מן הצד השני, בית המשפט נתן דעתו לזכותה של המשיבה לפעול למימוש מיידי של פסק הדין ולצורך שבהבטחת פינויה של המבקשת, במידה ויוותר פסק דינו של בית משפט השלום על כנו. בית המשפט המחוזי קבע את נקודת האיזון בדמות הדרישה להפקדת ערבויות כאמור בהחלטתו. בכך נעתר לבקשת המבקשת, תוך הבטחת השמירה על אינטרס המשיבה. בדין עשה כן ואיני מוצאת מקום לשנות מהחלטתו.

לנוכח האמור, דין הבקשה להידחות.