רע"א 3169/02 עאדל ודיע ברבארה נ. עבדאללה איברהאים חיג'אזי

המשיב 1 (להלן: המשיב) הגיש בבית-המשפט המחוזי בחיפה תובענה כנגד המבקש, אחיו של המבקש - המשיב הפורמלי 3 (להלן: האח), וכן כנגד אמו של המבקש (להלן: האֵם). בתובענה עתר המשיב למתן פסק-דין הצהרתי, לפיו המשיב הוא בעל זכות הבעלות בחלקה 17 בגוש 18793 (להלן: החלקה) ורשאי לרשמה על-שמו או למכרה לצד שלישי כלשהו. לטענת המשיב, נכרת בינו לבין המבקש, האֵם והאח הסכם על-פיו התחייבו השלושה למכור ולהעביר את החזקה בחלקה לידי המשיב בתמורה לחוב שחב האח למשיב.

כתב הגנה הוגש מטעם המבקש והאֵם על-ידי בא-כוחם, עורך-הדין יוסף עודה, ובאשר לאח קבע בית-המשפט המחוזי (הרשם עודד גרשון), כי נוכח העובדה שהתובענה לא הומצאה לו, על המשיב לתת טעם לקיומה של התובענה כנגד האח, וזאת מחמת חוסר מעש של המשיב; וכי באם לא יינתן טעם כזה, יורה בית-המשפט על מחיקתה.

בתגובה הגיש המשיב בקשה להורות על תחליף המצאה, ואולם זו נדחתה בנימוק שהמשיב "לא עשה אפילו צעד מינימלי של פניה למשרד הפנים לאיתור כתובתו" של האח. בתאריך 6.6.99 ניתן פסק-דין המוחק את התובענה כנגד האח. על פסק-דין זה לא הוגש ערעור.

התובענה כנגד יתר הנתבעים הועברה לטיפולו של סגן-הנשיא יצחק יעקבי-שווילי והמשיב הודיע על הימצאותו של האח מחוץ לגבולות המדינה וביקש לבצע תחליף המצאה. זאת חרף העובדה שבקשתו זו כבר נדחתה ובית-המשפט נתן פסק-דין המוחק את האח מן התובענה.

בהחלטה מתאריך 1.7.01 קבע סגן-הנשיא יעקבי-שווילי, כי לאור הודעת בא-כוחם של המבקש והאֵם, לפיה האח ביקש כי בא-כוחם ייצג גם אותו, על

בא-כוחם של המבקש והאֵם להודיע לבית-המשפט אם קיבל יפוי-כוח מהאח. ואולם, הודעה כאמור לא התקבלה בבית-המשפט המחוזי.

עם נטילת ייצוגו של המבקש על-ידי עורך-הדין אנדרי כלדאוי, הגיש המבקש בקשה להורות על מחיקתו של האח מן התובענה לאור פסק-דינו החלוט של בית-המשפט מיום 6.6.99 וכן בקשה לדחיית התביעה על-הסף. ואולם, בקשותיו נדחו. ביום 31.12.01 קבע בית-המשפט המחוזי, כי הבקשה לדחיית התובענה על-הסף הוגשה על-ידי עורך-הדין כלדאוי בשם שלושת הנתבעים, ומכך הסיק בית-המשפט, כי עורך-הדין כלדאוי מייצג גם את האח. בית-המשפט הוסיף וקבע, כי אם עורך-הדין כלדאוי מייצג רק את המבקש, הרי שהחלטתו של בית-המשפט היא להרשות המצאה מחוץ לתחום לאח, וכן תחליף המצאה על-ידי פרסום, לאור זאת שאין ידועה כתובתו של האח בחו"ל. לבסוף קבע בית-המשפט המחוזי, כי לאור ההתפתחות בעניין האח ולאור העובדה שעתה מיוצג האח על-ידי עורך-דין, אין מקום להיעתר לבקשה למחוק את האח מן התובענה.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשה למתן הבהרה, וביום 16.1.02 קבע בית-המשפט המחוזי בהחלטתו, כי כיוון שעורך-הדין כלדאוי לא חלק בבקשתו על ההנחה שבהחלטת בית-המשפט המחוזי מיום 31.12.01, ולפיה הוא מייצג גם את האח, יש לראות את עורך-הדין כלדאוי ככתובת למסירת כתבי בי-דין לאח.

או אז הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה בטענה, כי משתמע ממנה שעורך-הדין כלדאוי הינו גם בא-כוחו של האח. ביום 14.2.02 קבע בית-המשפט המחוזי, כי לא הורה בהחלטתו שעל עורך-הדין כלדאוי לייצג את האח, אלא שעליו לשמש כתובת למסירת כתבי בי-דין לאח; וכי אם עורך-הדין כלדאוי לא יפעל בהתאם, ויתברר שידע את כתובתו של האח, או את הדרך להתקשר עמו, אפשר שיהיה אחראי כלפי האח לנזקים שייגרמו לו.

המבקש הוסיף והגיש בקשה לקביעת דיון דחוף בעניין ייצוגו של האח. ביום 10.3.02 נדחתה בקשתו מן הטעם שההחלטה האחרונה שניתנה הינה ברורה.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טען המבקש, כי לבית-המשפט לא הוגש יפוי-כוח לעניין ייצוגו של האח; כי לא הוצהר לפרוטוקול שבא-כוחו של המבקש מייצג גם את האח; וכי אין בידי בא-כוחו של המבקש כל אפשרות מעשית או תיאורטית ליצור או להיות בקשר עם האח.

יש לדחות את טענות המבקש.

נראה, כי על-פניה טענתו של המבקש לגופו של עניין היא טענה רצינית. דא עקא, שלא ניתן להתייחס לטענה זו, שכן המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור כנגד ההחלטה, לפיה עורך-הדין כלדאוי מייצג את האח או למיצער משמש כתובת למסירת כתבי בי-דין לאח

(להלן: ההחלטה המהותית). חלף זאת הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא לקיים דיון דחוף בעניין ייצוגו של האח, כאשר בית-המשפט המחוזי כבר אמר את דברו בעניין זה. בהחלטה שלא לקיים דיון דחוף אין עילה להתערב וברי, כי כל עוד לא קיבל המבקש הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה המהותית, שעניינה ייצוגו של האח בידי עורך-הדין כלדאוי, לא ניתן להכריע בשאלה השנויה במחלוקת לגופה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.