פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
3172/03
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשת:
אורן הסלע בניה והשקעות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
ראובן הוד ואח'
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע בע"א 1034/03 מיום 27.3.2003 שניתנה על ידי כבוד השופט
טימור ידין
בשם המבקשת: עו"ד טל קנת
בשם המשיבים: עו"ד ורשואר
פסק-דין
1. המשיבים - 24 דיירים בבניין שהוקם על-ידי המבקשת - חברת
אורן הסלע בניה והשקעות בע"מ (להלן: החברה) - הגישו לבית משפט השלום תביעה
כנגד המבקשת בשל ליקויים שנתגלו ברכוש המשותף בבניין. המבקשת חויבה לשלם למשיבים
יחדיו פיצויים בסך של כ-205,000 ש"ח וכן פיצוי בסך 3,500 ש"ח לכל אחד מן
המשיבים, והכל בתוספת הצמדה וריבית כחוק, מני מועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום
בפועל. בהחלטה נוספת, שניתנה בעקבות מחלוקת בין הצדדים באשר לדרך חישוב סך הפיצויים
הכולל, קבע בית משפט השלום, ביום 12.3.2003, כי הסכום הפסוק, נכון ליום נתינת פסק
הדין (28.12.2002), עומד עד 552,037 ש"ח. החברה הגישה ערעור על פסק הדין לבית
המשפט המחוזי בבאר שבע, וכן ביקשה, מבית משפט השלום, לעכב את ביצוע החיוב עד
להכרעה בערעור. בית משפט השלום דחה את הבקשה, וזאת על אף שהחברה הפקידה ערבות
בנקאית בסך 580,000 ש"ח להבטחת מימוש החיוב ולשחרור עיקול שהוטל על חשבון
הבנק שלה. במסגרת הליך הערעור, הגישה החברה בקשה נוספת לעיכוב ביצועו של פסק
הדין. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא כבוד השופט י' טימור) נענה לבקשה באופן חלקי.
בית המשפט קבע כי פסק הדין יפרע כדי סך של 400,000 ש"ח, וכי תשלום יתרת החיוב
יעוכב עד מתן החלטה
בערעור.
2.החברה משיגה על החלטתו של בית המשפט קמא, ועותרת להתלות את תשלום יתרת החיוב עד הכרעה בערעור. היא סבורה, כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים. לטענתה, שגה בית המשפט קמא כשפסק לחובתה פיצויים, ולא התיר לה, חלף זאת, לתקן את הליקויים. אם תתקבל טענתה זו בהליכי הערעור, כך מסבירה החברה, לא תידרש היא כלל לשלם פיצויים, או למצער, יוטל עליה חיוב נמוך יותר. עוד טוענת החברה כי תתקשה לגבות חזרה את כספי הפיצויים אם לא יעוכב ביצוע החיוב וערעורה יתקבל בסופו של דבר. כך, לטענתם, על שום מספרם הרב של המשיבים ומצוקתם הכלכלית של מרביתם. המשיבים שוללים את טענותיה של החברה. המדובר, כך הם מסבירים, בחיוב כספי, שככלל, אין מקום לעכב את ביצועו. הם גם סבורים, כי סיכויי הערעור נמוכים. מרבית מן הקביעות עליהן מערערת החברה נוגעות, כך הם טוענים, לממצאים עובדתיים של הערכאה המבררת, הנתמכים ביסודות איתנים. בית המשפט גם שלל מהחברה, כך מסבירים הדיירים, את האפשרות לתקן את הליקויים בבניין.
3.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי להותיר את הסעד הארעי על כנו עד הכרעה בהליך הערעור. אכן, ככלל, אין מקום להורות על עיכוב ביצועו של חיוב כספי. הטעם העיקרי לכך הוא, כי, מימוש פסק דין המטיל חיוב כספי הוא בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה. עם זאת, במקרה דנן, העריך בית המשפט קמא כי החברה עלולה להיתקל בקושי בלתי-מבוטל לגבות את כספיה חזרה, אם לא יעוכב מימוש פסק הדין וערעורה יתקבל - כולו או מקצתו. זאת, בראש ובראשונה, נוכח מספר המשיבים הרב. מסיבה זאת הורה בית המשפט לעכב מימושו של מקצת מן החיוב. טעמים אלה נכונים גם לגבי יתרת הסכום הפסוק. נדמה, כי בנסיבות העניין, ראוי להתלות את תשלום החיוב במלואו, ובלבד שסכום הזכייה של הדיירים יובטח, רובו ככולו, באמצעות ערבות בנקאית.
אני מורה אפוא על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום במלואו, בכפיפות לכך שהחברה תותיר על כנה את הערבות הבנקאית שהפקידה במסגרת ההליכים דלמטה, בסך של 580,000 ש"ח, ותמציא ערבות בנקאית נוספת בסך 120,000 ש"ח.
אשר על כן, דין הערעור להתקבל, בנתון לתנאים האמורים. ממילא, אין מקום להיענות לבקשתה של החברה ליתן תשובה לתגובת המשיבים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ט בניסן תשס"ג
(1.5.2003).
ש
ו פ ט