רע"א 3177/14 סעיד משיח נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 6867-04-13, כב' סגן הנשיאה י' שנלר, השופט ד"ר ק' ורדי והשופט ח' ברנר ), בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (ת"א 21083-02-10, כב' השופט י' קורן ). עניינה של הבקשה הוא קבלת תביעת המשיבה לפינויו של המבקש מדירת המגורים אותה שכר המבקש מהמשיבה. להשלמת התמונה יצוין שהדירה פונתה זה מכבר, לאחר פסק דינו של בית משפט השלום, והבקשה הנידונה נסובה סביב שאלת הפיצויים בגין סילוקו של המבקש מהדירה. בשולי הדברים מציין המבקש כי בנוסף לסילוקו ללא פיצויים, תלויה ועומדת כנגדו תביעה נוספת שהגישה המשיבה, לתשלום דמי שימוש – אולם לא זו הבקשה העומדת בפניי, ואינני נדרש לסוגיה נפרדת זו.

בשנות השמונים נכרת חוזה שכירות בין המבקש לבין "עמידר". בחוזה נקבע שהדירה בת ארבעת החדרים תושכר למגורים, לתקופה של כ-7 חודשים, וכי בשטח הדירה לא נכללת החצר המקיפה אותה. המבקש התגורר בדירה מושא המחלוקת במשך כ-25 שנים, עד שהמשיבה הודיע כי היא מפסיקה את הרשות שניתנה למבקש לגור בדירה, תוך דרישה לפינויה. המחלוקות בין הצדדים בשלושת גלגוליו של ההליך הן האם המבקש היה דייר מוגן או שמדובר בשכירות קצובה בזמן, שהוארכה בהסכמה עד לביטולה; האם המבקש הפר את החוזה במספר אופנים שפורט על ידי ערכאות קמא. יוער שבטרם הכרעתו, בית משפט השלום ציין שלמבקש הוצעו פיצויים בשתי הזדמנויות, הן על ידי המשיבה והן על ידי בית המשפט, לפנים משורת הדין, בשיעור חלקו של דייר מוגן בדמי מפתח. המבקש דחה הצעות אלו. בית משפט השלום קיבל את טענות המשיבה ואת תביעתה לסילוקו של המבקש ללא פיצויים. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש ומכאן הבקשה שלפניי.

המבקש שב ומעלה את טענותיו. העיקריות שבהן – כי לאחר מתן פסק הדין בבית משפט השלום הוא מצא את הקבלה בגין תשלום דמי מפתח, וכי יש בכך כדי לשנות את התמונה. טענה זו הועלתה בפני בית המשפט המחוזי. בנוסף, טוען הוא כי דו"ח המשיבה עליו התבססו ערכאות קמא נערך זמן רב לפני הגשת התביעה. לבסוף נטען להפרת הבטחה שלטונית והפליה של המבקש ביחס לתושבים האחרים.

2.

בית המשפט המחוזי התייחס לבקשת המבקש להוסיף כראייה את הקבלה שצירף עבור דמי מפתח. יוער כי הצילום שהוגש בהליך זה הוא באיכות ירודה במיוחד, שאינה מאפשרת עמידה על טיב הראייה. מכל מקום, בית המשפט המחוזי הדגיש שלמרות שאותנטיות הקבלה לא הוכחה על ידי המבקש – דחיית הערעור התבססה על הפרותיו הרבות של החוזה על ידו. באשר לדו"ח שהוגש, אמנם מדובר בדו"ח ישן, אלא שהערכאה הדיונית ביססה את הכרעתה בעיקר על חוסר מהימנותו של המבקש, בחירתו שלא להביא אף עד מטעמו, וכן על ריבוי נכסיו. בממצאים עובדתיים אלו אין ערכאת הערעור נוטה להתערב, ולא מצאתי סיבה לסטות מכלל זה לאחר עיון בחומר שהוגש לעיוני. יודגש כי בחירה זו שלא להעיד עדים מטעמו מעוררת תמיהה, כאשר פינויו של המבקש עומד על הכף. כאמור, בשלב זה הדירה סולקה ונהרסה זה מכבר, כך שאין ולא היה באפשרותן של ערכאות הערעור לעמוד על המצב העובדתי בשטח. בנסיבות העניין, ועל אף נסיונו של המבקש להציג את המחלוקות באופן החורג מעניינם הפרטני של הצדדים ומצדיק דיון בבקשה בגלגול שלישי – מהמסכת העובדתית כפי שהוכרעה על ידי ערכאות קמא עולה מקרה פרטני. בגדר ההליכים המשפטיים התקבלו טענות המשיב להפרות מובהקות של החוזה, והמבקש, על אף יתרונו הברור בהשגת הראיות הנחוצות, בחר שלא להביאן בפני הערכאה הדיונית.

3.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.