רע"א 3177/19 אלמוג אטיאס נ. עפרי אטיאס

של בית המשפט בנדון. בהמשך לכך, ביום 12.12.2018 הגיש המבקש בקשה להעמדת המזונות הקצובים על סך של 1,300 ש"ח החל מחודש אוגוסט 2018 ולקבוע כי אין לו חוב פיגורים בגין מזונות הקטינה. בבקשה נטען כי החל מחודש אוגוסט שילם המבקש סך של 1,300 ש"ח בלבד מאחר שהקטינה "עלתה למסגרת חינוך חובה. קרי – ההוצאה בסך 1,065 ש"ח הפכה בחודש 08/18 לא רלוונטית".

6.

לאחר הגשת בקשות והחלטות נוספות בנדון, ביום 19.3.2019 הגיש המנהל המיוחד תגובתו ובה טען כי לשיטתו, ולאחר שחקר את המבקש, הוא סבור שתשלום המזונות צריך לעמוד על סך של 1,300 ש"ח בלבד, וזאת לנוכח הכנסות המבקש וכניסת הקטינה לגן עירייה בו החינוך הוא חינם. כן נטען כי סכום זה אף מאזן באופן ראוי בין האינטרסים של המשיבה לבין אלו של יתר נושי המבקש.

7.

ביום 1.4.2019 ניתנה החלטת בית המשפט של פשיטת רגל, ובה נקבע כי בהחלטה מיום 1.7.2018 נקצבו מזונות הבת לסך של 2,365 ש"ח, וכי החלטה זו הייתה ברורה ולא הוגבלה בזמן, ומשכך היא עומדת בתוקפה עד למתן החלטה אחרת. עוד נקבע כי לא נמצאה בתיק בקשה או החלטה להפחתת הסכום האמור, ומשכך על המבקש לפרוע את חוב המזונות שנצבר בתוך 14 יום, שאם לא כן יבוטל הליך פשיטת הרגל ללא התראה נוספת.

על החלטה זו נסבה הבקשה דנן.

8.

להשלמת התמונה יוער כי יום לאחר מתן ההחלטה האמורה, הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר, ובה טען כי עוד ביום 12.12.2018 הוגשה על ידו בקשה להפחתת סכום המזונות הקצוב, ואולם, בית המשפט של פשיטת רגל דחה את הבקשה, וקבע כי אין הצדקה לעיון חוזר בהחלטתו, וכי "ההליך הנכון, אם בכלל, הוא הגשת בקשה מתאימה להפחתת דמי המזונות".

הבקשה דנן

9.

בבקשתו טוען המבקש כי בחודש ספטמבר 2018 עלתה בתו למסגרת של גן חובה, ומשכך הפסיק לשלם את הסכום שנועד עבור תשלום הגן הפרטי בו שהתה עד לחודש אוגוסט 2018. נטען כי משנפסקו תשלומי הגן הפרטי, הופסקו גם התשלומים שגילמו את מחצית הוצאות החינוך בהן חויב המבקש. עוד נטען כי בהתחשב באמור, המבקש הסדיר את חוב הפיגורים שצבר, וכי משכך אין לבטל את הליך פשיטת הרגל בעניינו. המבקש טוען כי יש להורות על ביטול החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 1.4.2019, ועל העמדת סכום המזונות על סך 1,300 ש"ח החל מחודש אוגוסט 2018. לחלופין, מבוקש להחזיר את הדיון לבית המשפט של פשיטת רגל לעיין מחדש בהחלטתו, לרבות קציבת שיעור המזונות, ובתוך כך להתייחס להוצאות החינוך שהפכו כאמור לא רלוונטיות.

10.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 1.7.2018 הקוצבת את דמי מזונות הבת על סך של 2,365 ש"ח לחודש ברורה, אינה מוגבלת בזמן ועומדת בתוקפה עד למתן החלטה אחרת. עוד נטען כי המבקש הוא בעל אמצעים ופוטנציאל השתכרות גבוה, וכי צרכי הקטינה הם רבים.

11.

המנהל המיוחד טוען בתגובתו כי אך בשל טעות, בית המשפט של פשיטת רגל לא הגביל בזמן את החלטתו מיום 1.7.2018 להעלות את קצבת המזונות כך שהסכום יכלול גם מחצית מהוצאות החינוך. עוד נטען כי המבקש סבר, במידה מסוימת של צדק, כי הגדלת המזונות הייתה מוגבלת בזמן, ומכל מקום בשלב זה יש להורות על קציבת המזונות בסכום של 1,300 ש"ח החל מחודש אוגוסט 2018.

12.

כונס הנכסים הרשמי טוען בתגובתו כי כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בדבר קציבת המזונות, היה המבקש כפוף להחלטה מיום 1.7.2018 אשר קבעה כי עליו לשלם למשיבה סכום חודשי בסך של 2,365 ש"ח. לצד זאת, נטען כי לנוכח שינוי הנסיבות והגעתה של הקטינה לגיל חינוך חובה, יש לבחון את הפחתת גובה הקצבת המזונות רטרואקטיבית. משכך הוצע כי המבקש יגיש בקשה חדשה להפחתת גובה קצבת המזונות, וכי לאחר קבלת עמדות כל הצדדים תתקבל החלטה בנדון על-ידי בית המשפט של פשיטת רגל.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פיה. אקדים ואציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל כמפורט להלן.

14.

כידוע, משעה שניתן צו כינוס בעניינו של חייב, הוא מנוע מלשלם דמי מזונות שחויב בהם, מבלי שנקצב סכום המזונות על-ידי בית המשפט של פשיטת הרגל. סעיף 128(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, מאפשר למי שזכאי על פי פסק דין לתשלומי מזונות מהחייב שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, לבקש מבית המשפט של פשיטת רגל להקציב לו "מזמן לזמן מתוך נכסי החייב או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון" (ההדגשה הוספה, י.ו.). התכלית של הליך זה היא לאזן בין האינטרסים השונים של הליך פשיטת הרגל, ובכלל זה האינטרסים של הנושים הנוספים של החייב, לבין האינטרס של הזכאים למזונות. בהקשר זה נקבע כי " איזון זה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט [של פשיטת הרגל, י.ו.], שאינו מחויב לסכום המזונות שנפסק בפסק הדין, ורשאי לקצוב סכום מופחת מחוב המזונות עצמו" (ראו: רע"א 3239/18 בנזקר נ' גבור , פסקה 9 (31.5.2018) (ההדגשה הוספה, י.ו.)).

15.

בענייננו, המשיבה הגישה לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה לקציבת מזונות. בית המשפט של פשיטת רגל היה רשאי להותיר את סכום המזונות בו חויב המבקש בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה או להפחית ממנו, אך לא להגדילו. בפסק דין זה נקבע כלהלן:

"האב ישלם למזונות הקטינה סך של 1,300 ש"ח בחודש ... כמו כן ישלם האב מחצית מהוצ' חינוך של הילדים תשלומים למעון/לגן וזאת לאחר שהאם תפעל למיצוי כל ההנחות וההטבות להן היא זכאית, תשלומי צהרון, חוג אחד בעלות ציבורית, שני מחזורים של קייטנה בקיץ ובפסח בעלות ציבורית, שיעורים פרטיים אם תהיה המלצה של גורם רלבנטי, עלויות בי"ס וגן, עלות הצטיידות בתחילת שנה בקיזוז מענק חינוך ככל ויתקבל מהמל"ל ..."

16.

מהאמור לעיל עולה כי המבקש חויב בפסק הדין לשלם מדי חודש 1,300 ש"ח מזונות, וכן מחצית מהוצאות החינוך של הקטינה. מתגובת המנהל המיוחד עולה כי במהלך שנת 2018 (עד סוף חודש יולי) שהתה הקטינה בגן פרטי אשר עלותו החודשית עמדה על סך של 2,130 ש"ח. משכך, ביקשה המשיבה, תוך צירוף הקבלות הרלוונטיות עבור התשלום לגן הפרטי, שבית המשפט של פשיטת רגל יקצוב את סכום המזונות המקסימלי האפשרי – 1,300 ש"ח בתוספת מחצית העלות החודשית של הגן הפרטי כל עוד תשלום זה מבוצע בפועל – 1,065 ש"ח. בית המשפט נעתר לבקשה וקצב את סכום המזונות בסך של 2,365 ש"ח.

17.

כאמור, בית המשפט של פשיטת הרגל מוסמך לקבוע סכום מופחת מהתשלום המקסימלי שנקבע בפסק הדין אך לא גבוה ממנו. ואולם, נראה כי קציבת המזונות בסך של 2,365 ש"ח לחודש, מבלי להתחשב בשאלה מהן הוצאות החינוך שהוצאו בפועל על-ידי המשיבה מידי חודש, חרגה מסמכות זו, זאת בשים לב לטענת המבקש והמנהל המיוחד (טענה שצריכה להתברר) כי החל מחודש אוגוסט 2018 חדלה המשיבה לשלם הוצאות חינוך עבור הקטינה. במצב דברים זה, ובהתאם לפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, סכום המזונות בו מחויב המבקש עומד על סך של 1,300 ש"ח בלבד.

18.

לנוכח האמור אני מקבלת את הערעור ומורה על ביטול החלטת בית המשפט של פשיטת רגל. בית המשפט ישוב ויבחן את בקשת המבקש להפחתת סכום המזונות שנקצבו החל מחודש אוגוסט 2018 (המועד בו נטען כי המשיבה חדלה לשלם הוצאות חינוך), וכן את בקשתו להצהיר כי הוא הסיר מחדליו ושילם את חובותיו לקופת פשיטת הרגל ולמשיבה, וזאת לאור העקרונות שלעיל. בהקשר זה יוער כי המבקש הגיש בקשה כאמור לבית המשפט של פשיטת רגל עוד ביום 12.12.2018, וככל הנראה בטעות לא ניתנה בבקשה זו החלטה.

19.

לאור התוצאה אליה הגעתי מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש לצד בקשת רשות הערעור. מובהר, למען הסר ספק כי כל עוד לא תתקבל החלטה חדשה בנדון, לא יבוטל הליך פשיטת הרגל בעניינו של המבקש.

בנסיבות, אין צו להוצאות.