רע"א 3180/18 אריה ימיני נ. נירה בן שלום

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת חנה קיציס ) במסגרתה התקבלה באופן חלקי בקשת המשיבים לסילוק על הסף של חלק מעילות התובענה המונחת לפניו במסגרת ת"א 42173-09-17. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה סברתי כי יש לדחות אותה ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים.

2.

עילות התובענה, ככל שניתן לחלצן מכתב התביעה המונח לפני בית המשפט המחוזי הן: " ... עשו הנתבעים עושר ולא במשפט על חשבון התובע. הואיל והנתבעים נטלו את זכותו של התובע לקבלת הפטור, השתמשו בזכות זו וניצלו אותה להשאת רווחיהם וערך חלקתם בחלקה 20, באופן שהם לא שילמו דמי היוון כלל בעוד שהתובע ייאלץ כתוצאה ממעי הנתבעים לשלם דמי היוון גם עבור זכויות הנתבעים בחלקה 20 ".

וכן "...פעלו בחוסר תום לא ובדרך שאינה מקובלת, בין היתר תוך פגיעה בציפייתו הלגיטימית של התובע להתנהגות של אמון, הגינות ויושר...".

3.

אלא, שסוגיית היקף זכאותו של המערער לקבלת פטור מתשלום דמי היוון כבר נדונה במסגרת הליך משפטי קודם שנוהל בין הצדדים. ביום 9.8.2012 בפסק דין מנומק ומפורט קיבל בית משפט זה (ע"א 463/10 ימיני נ' בן שלום (ניתן ב- 9.8.2012) להלן: " פסק הדין בערעור ") את ערעורו של המבקש בהליך הקודם, ופסק את היקף זכאותו של המערער לפטור מדמי היוון. זאת ועוד, במסגרת פסק הדין בערעור (במסגרתו התבקש סעד הצהרתי בלבד) ניתנו הוראות ברורות המתייחסות לאפשרות כי המשיבים כבר ניצלו את הפטורים אשר יוחדו לשטחם, ונקבע כי במקרה כזה יהא על המשיבים לשפות את המערער בסכום השווה ל-2/3 פטור בגין יחידת דיור אחת שבשטחו בהתאם לשיעור דמי ההיוון שייקבעו בתום ההליך השמאי מול המינהל .

4.

נוכח פסיקה ברורה זו, המכריעה במערך הזכויות שבין הצדדים ביחס לנושא נטילת הזכות לפטור, סבורני כי צדק בית משפט קמא עת קבע כי " המערער רשאי לתבוע רק את הסעד האופרטיבי הנובע מהעילה שנדונה במסגרת תביעתו לסעד הצהרתי ". קביעותיו של בית המשפט העליון בפסק הדין בערעור יוצרות מעשה בית-דין מהסוג של השתק פלוגתא בין הצדדים ביחס למכלול הסוגיות שהוכרעו באותו פסק הדין. לפיכך כל שיכול המבקש לתבוע בשלב זה הוא את הסעד האופרטיבי לו הוא זכאי על פי הקביעות הכלולות בפסק הדין בערעור, כפי שקבע בית המשפט בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.