רע"א 3189/99 עזבון הרב בונם אלתר זצ"ל נ. אילנה אורן

המשיבה תבעה את המבקשים ו58- אחרים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשכר טרחה בגין ניהול פרוייקט מקרקעין עבורם. בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא משה טלגם) החליט לפצל את הדיון בתביעה ולברר תחילה את עניין הקשר החוזי בין הצדדים.

לאחר שנסתיים שלב ההוכחות בעילה החוזית, ביקשו המבקשים מבית-המשפט המחוזי להורות למשיבה להגיש לבית-המשפט מסמך, הנמצא לטענת המבקשים ברשותה. כן התבקש בית-המשפט לאפשר למבקשים לצרף חוות-דעת רפואית בדבר מצבו הרפואי של המבקש 1 (להלן: הרב).

בית-המשפט המחוזי דחה את בקשותיהם של המבקשים בקובעו כי המבקשים איחרו להגיש בקשתם זו וכי בריאותו של הרב אינה מהווה פלוגתא בין הצדדים.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור. לטענתם, לא איחרו בהגשת הבקשה לגילוי מסמך ספציפי, שכן לבית-המשפט נתונה סמכות להורות על גילוי מסמכים שהופיעו בכתב-התביעה בכל שלב של המשפט, ואם איחרו, הרי שאינטרס גילוי האמת גובר על האינטרס שבשמירה על הפרוצדורה הראויה. כן טוענים המבקשים, כי מצבו הרפואי של הרב הינו רלוונטי לבירור הסכסוך, שכן יש בו כדי להעיד על אי-כשירותו הנפשית של הרב בעת יצירת הקשר החוזי.

דין הבקשה להדחות.

החלטת בית-המשפט המחוזי הינה החלטה דיונית, שאינה מצדיקה את התערבותו של בית-משפט זה. עם זאת, דחיית הבקשה אינה מונעת מהמבקשים להעלות טענותיהם בשנית לאחר סיום המשפט, במסגרת ערעור על פסק-הדין כולו.

איני מוצאת מקום לתת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, והבקשה, אפוא, נדחית.