רע"א 3192/09 נובוסטי נידיילי בע"מ נ. מעריב הוצאת מודיעין

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט

המחוזי בתל-אביב-יפו (ה"פ 474/07; ה"פ 316/07), מיום 15.3.2009, בגדרו נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק בורר שניתן בינם ובין המשיבה, מעריב הוצאת מודיעין בע"מ (להלן: מעריב ).

הרקע להליך הבוררות שהתנהל בין הצדדים הינו בחוזה שנחתם ביניהם ביום 7.7.1993 ואשר בגדרו קיבלו המבקשים את הזכות לעשות שימוש בלעדי בשם "ורמיה", שמו של עיתון יומי בשפה הרוסית אשר היה עד מועד זה בבעלות המשיבה. במסגרת ההסכם התחייבה המבקשת 1, נובוסטי ניידלי בע"מ (להלן: נובוסטי ), לשלם למעריב תמלוגים חודשיים בשיעור של 3% ולפחות 30,000 ש"ח. כמו כן נקבע כי על נובוסטי למסור למעריב דוחות חודשיים ולאפשר עיון בספרי הנהלת חשבונותיה.

עד לשנת 1999 נתקיים החוזה לשביעות רצון הצדדים והמבקשת 1 העבירה למשיבה סכום של למעלה מ-5,000,000 ש"ח. משנה זו חדלה נובוסטי מתשלום התמלוגים והעברת הדוחות הכספיים.

ביום 4.6.2000 פנתה נובוסטי אל מעריב בטענה שזו מפרה את החוזה בכך שאינה מאפשרת לה נגישות לחומר המערכת של מעריב בניגוד לחוזה ולפרקטיקה שנתקיימה בין הצדדים. בימים 27.6.2000 ו- 22.8.2000 הוציאה מעריב מכתבי דרישה לנובוסטי כי תשוב לשלם את התמלוגים החודשיים אך המכתבים לא נענו.

ביום 22.5.2003 הוחלט להעביר את הסכסוך למסלול של בוררות אשר התנהלה בפני הבורר עו"ד אלקס הרטמן. במסגרת הליך הבוררות נידונו תביעות מעריב וכן תביעות נגדיות מטעם המבקשים.

ביום 8.2.2007, היינו, לאחר הליך בוררות שנמשך כשלוש וחצי שנים, ניתן פסק בוררות מנומק בגדרו קיבל הבורר את תביעת מעריב במלואה ודחה את תביעת נובוסטי במלואה.

ביום 7.3.2007 ניתנה החלטה נוספת של הבורר בגדרה הורה על תיקון פסק הבוררות במובן זה שהוספה הוראה לתשלום מע"מ כחוק במספר סעיפים מהם הושמט הענין.

ביום 12.4.2007 פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה לביטול פסק הבוררות. בגדר הבקשה נטען כי קבלת פרשנות מעריב לחוזה יוצרת למעשה הסדר כובל ולפיכך פסק הבוררות שניתן סותר את תקנת הציבור ואינו יכול לעמוד. כן נטען, כי הבורר חרג מסמכותו בכך שהורה על תיקון פסק הבורר כאמור.

ביום 15.3.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ד"ר ד' פלפל ), בגדרו נדחתה בקשת המבקשות ואושר פסק הבורר. באשר לטענה כי מדובר בחוזה הסותר את תקנת הציבור נקבע כי נובוסטי, אשר קיימה את החוזה במשך 7 שנים, אף לא העלתה טענה זו בהזדמנות הראשונה, או למעשה בשום שלב, בפני הבורר ודי בכך כדי לדחות את הטענה. באשר לטענה כי הבורר חרג מסמכותו נקבע כי התיקון עליו הורה אינו מהווה תיקון מהותי ולפיכך היה בסמכותו.

ביום 12.4.2009 הגישה נובוסטי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובגדרה אף הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין או לחילופין כי המבקשים יפקידו את סכום פסק הבוררות בקופת בית המשפט או כי מעריב תמציא ערבות בנקאית כנגד קבלת הסכום פסק הדין.

בגדר הבקשה טוענת נובוסטי כי עיקר הטענות העולות בבקשת רשות הערעור הינן משפטיות באופיין ומשכך סיכויי הערעור טובים הם. עוד נטען כי לאור מצבה הכלכלי הקשה של מעריב קיים חשש ממשי כי לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו לו יתקבל הערעור.

מנגד, נטען על ידי מעריב כי סיכויי הבקשה למתן רשות ערעור הינם קלושים וכי מדובר בחיוב כספי שהלכה היא כי אינו מעוכב דרך כלל. יתרה מכך, המבקשים ביצעו זה מכבר חלק מחיובי פסק הבוררות (בסכום של 2,000,000 ש"ח) ללא קבלת כל בטוחה. באשר למצבה הכלכלי של מעריב נטען כי אין בסיס לטענות המבקשים בענין זה וכי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה לאור חלוף הזמן ממועד תחילת הסכסוך ואף ממועד מתן פסק הבורר.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובת המשיבה, וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

כידוע, ככלל הגשת ערעור, וודאי שבקשה לרשות ערעור, לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96

חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). לא זו אף זו, כאשר מדובר בחיוב כספי תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין. שכן, "לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור" (ראו למשל, בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי , פ"ד מג(2) 172 (1989)). בנסיבות הענין לא ניתן לומר כי המבקשים עמדו בנטל זה.

אין בכוונתי במסגרת הליך זה להידרש, מטבע הדברים, לטענות המבקשים בבקשה לרשות הערעור, ואספק בכך שאציין כי על פני הדברים לא נראה כי המדובר בבקשה שסיכוייה גבוהים במיוחד ובעיקר לאור נושא הבקשה, היינו, ביטול פסקי בוררות, ענין בו אין בית משפט זה ממהר להתערב. יתרה מכך, לא שוכנעתי גם כי מתקיימת בנסיבות הענין אותה סכנה ממשית כי במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין, או יינתן מי מהסעדים החלופיים, יועמדו המבקשים מול "שוקת שבורה" אם ובמידה ויתקבלו הבקשה לרשות ערעור ואף הערעור גופו.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בבקשה זו בסכום של 7,500 ש"ח.