פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3194/16
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשת:
בארות הילה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
מדינת ישראל
2. עיריית באר שבע
3. הוועדה המקומית לתכנון ובניה באר שבע
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.03.2016 בת"א 26925-02-15 שניתנה
על ידי כבוד השופט ד"ר י' מרזל
בשם המבקשת: עו"ד
אמיר קמינצקי
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד"ר י' מרזל ) שניתנה ביום 17 במרץ 2016, במסגרת ת"א 26925-02-15.
רקע
1.מדובר בתביעה לסעד הצהרתי ולצווי עשה ולחילופין לפיצוי כספי בסך של 20 מיליון ש"ח, בגין אי יציאתו לפועל של פרויקט שהמבקשת ביקשה להקים בבאר שבע. לטענת המבקשת, המשיבות סיכלו את הקמת הפרויקט, זאת לאחר שנחתם בין המבקשת ובין רשות מקרקעי ישראל, המשיבה 1 (להלן:
רמ"י ), חוזה הרשאה לתכנון.
2.בגדר ההליך בבית המשפט המחוזי, הגישו המשיבות בקשות לחייב את המבקשת בערובה להבטחת הוצאותיהן, וזאת מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ).
3.סעיף זה קובע חזקה, לפיה כאשר התובעת היא חברה בעירבון מוגבל, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, לחייבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, אלא אם כן התקיימה אחת החלופות הקבועות בסעיף, כאשר הנטל להוכחתן מוטל על החברה התובעת: החברה הוכיחה שביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין; או אם סבר בית המשפט, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.
ההחלטה של בית המשפט המחוזי
4.בית המשפט המחוזי קבע, ראשית, כי המבקשת לא הוכיחה שמצבה הכלכלי טוב וכי יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות המשיבות. המבקשת טענה, שניתן יהיה לקזז את ההוצאות מסכומים שרמ"י חייבת לה (סכומים המגיעים לה, לטענתה, אף אם כל טענות המשיבות נכונות). מכיוון שהמשיבות הכחישו טענות אלה והעניין שנוי במחלוקת, הרי שלא ניתן להתבסס על סכומים אלה כמקור כספי ודאי העומד לרשות המבקשת; עוד טענה המבקשת, כי המשיבות עצמן בחנו את יכולתה הכלכלית במסגרת המכרז שאליו ניגשה ובו זכתה בפרויקט, וכעת אין מקום להתכחש ליכולת כלכלית זו. בעניין זה פסק בית המשפט המחוזי, כי לא ניתן ללמוד ממסמכים שמלפני למעלה מעשר שנים על מצבה הכלכלי העדכני של המבקשת; לבסוף בהקשר זה, ביקשה המבקשת להסתמך על העובדה ששילמה אגרת משפט בסך של 250,000 ש"ח והיא נושאת בשכר טרחת עורכי דין, כדי ללמד על יכולתה הכלכלית. בית המשפט המחוזי דחה גם טענה זו, משום שעצם תשלום אגרת בית משפט ושכירת שירותי עריכת דין אין בהם כדי להצביע על המקור של תשלומים אלה ועל היתרות שעומדות לרשות המבקשת לשם תשלום הוצאות המשיבות, ככל שהן תזכינה בדין.
שנית , קבע בית המשפט המחוזי, כי המבקשת לא הוכיחה - נכון לשלב מקדמי זה בתובענה - כי סיכויי התביעה הם כאלו המצדיקים לחרוג מהכלל של חיוב בערובה, וכן לא הוכיחה נסיבות אחרות המצדיקות חריגה מהחזקה האמורה.
אשר לגובה הערובה, בשים לב למורכבות ההליך, כפי שמשתקפת בהיקף הניכר של כתבי הטענות שהוגשו ובמספר הרב של הטענות שהועלו במסגרתם, וכן נוכח סכום התביעה, מצא בית המשפט המחוזי לחייב את המבקשת, בשלב זה של ההליך, בהפקדת ערובה בסך כולל של 400,000 ש"ח (200,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה 1 וכן 200,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבות 3-2).
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
5.בקשת רשות הערעור ש לפני מופנית הן כנגד עצם חיוב המבקשת בערובה והן כנגד גובהה. המבקשת חוזרת וטוענת, כי נקודת המוצא בענייננו היא שמדינת ישראל בעצמה בחנה את יכולתה הכלכלית של המבקשת, על מנת שתוציא את הפרויקט אל הפועל, וכעת אותה מדינה שהשתכנעה באיתנותה הכלכלית של המבקשת, טוענת כי אין למבקשת יכולת כלכלית. עוד טוענת המבקשת, כי הסעד העיקרי המבוקש בתובענה הוא סעד של אכיפה, ובנסיבות אלה, לשיטתה, יש לנהוג במתינות בחיוב בהפקדת ערובה. כן נטען, כי גם אם כל טענות המשיבות תתבררנה כנכונות, הרי שרמ"י חייבת למבקשת כספים, בסכום של כ-3.7 מיליון ש"ח, בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים, וגם עובדה זו צריכה להישקל נגד החיוב בערובה להוצאות.
המבקשת מוסיפה, שחיובה בהפקדת ערובה בסכום כה משמעותי, בצירוף אגרת המשפט שנאלצה לשלם, מציבה מכשול כבד בפני גישתה לערכאות וזכותה לברר טענותיה. לבסוף, טוענת היא, כי סכום הערובה שנקבע חורג משמעותית מהמקובל.
הכרעה
6.ראיתי לנכון לדחות את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בתגובת המשיבות.
לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי, לפיה המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את יכולתה הכלכלית לפרוע את הוצאות המשיבות, אם וככל שתיפסקנה לחובתה. כמו כן, המבקשת לא הצביעה על נסיבות המצדיקות לסטות מהחזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות.
ברי, כי בכל החלטה המורה על הפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות יש משום הגבלה מסוימת של זכות הגישה לערכאות, אולם זהו האיזון שעליו ציווה המחוקק ובית המשפט המחוזי ערך את האיזון כראוי.
אשר לסכום הערובה שנפסק, אכן, מדובר בסכום על הצד הגבוה, אולם נוכח מהות התביעה, מורכבותה וסכום הפיצוי הנתבע בה, סכום זה אינו מקים עילה להתערבותו של בית משפט זה [ראו למשל: רע"א 10671/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ
(2.3.20009)].
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' באייר התשע"ו
(10.5.2016).
ש
ו פ ט