רע"א 3205/06 ר.ע מלכה נכסים בע"מ נ. יענאם בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא י' זפט), בה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 4 להשלים או לבצע ולקיים הסכמים לרכישת מקרקעין שהיו בבעלות המשיבה 1, המשיבה 2 והמשיב 5.

2.המשיבה 1, המשיבה 2 והמשיב 5 החזיקו בזמנים הרלוונטיים לבקשת רשות הערעור בזכויות בעלות בנכס מקרקעין בעיר נתניה (להלן - הנכס). המשיבה 1 החזיקה ב- 2/6 מהזכויות בנכס, המשיבה 2 החזיקה ב- 1/6 מהזכויות, והמשיב 5 החזיק במחצית הנותרת של הזכויות. יצוין, כי המשיבה 1 נמצאת בכינוס נכסים מאז חודש ספטמבר 2005 וכי באותו מועד ניתן צו מניעה זמני האוסר כל דיספוזיציה בזכויותיה בנכס. לטענת המבקשת, במהלך חודש אוקטובר 2005 נחתמו בינה לבין המשיבה 1 ובינה לבין המשיבה 2 חוזים לרכישת חלקיהם בנכס. כמו כן, לטענתה, הגיעה עוד קודם לכן להסכמה עם המשיב 5 לפיה תרכוש גם את חלקו, אלא שהתברר לה לאחר חתימת ההסכמים עם המשיבות 1 ו- 2 כי הוא התחייב למכור את חלקו למשיבה 4. המבקשת פנתה למשיבה 4 וביקשה להגיע עימה להסכמה לפיה תיערך בינן התמחרות, שבסופה תרכוש אחת מהן את חלקה של השנייה בנכס. נערכו טיוטות להסכם זה, אך ביום 20.12.05, בטרם נחתם הסכם ההתמחרות, רכשה המשיבה 4 גם את חלקה של המשיבה 2 בנכס. המשיבה 4 אף החלה לנהל משא ומתן עם כונס הנכסים לנכסי המשיבה 1, כדי לרכוש גם את חלקה בנכס. לאחר שנודע למבקשת על דברים אלה היא הגישה המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי וביקשה כי ייאכפו ההסכמים שנחתמו בינה לבין המשיבה 1 ובינה לבין המשיבה 2. כן עתרה המבקשת לאכיפת הסכם ההתמחרות. יחד עם המרצת הפתיחה הגישה המבקשת גם בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 4 להשלים, לקיים ולבצע הסכמים לרכישת חלקם של המשיבה 1 והמשיבה 2 בנכס. כן ביקשה, כי בית המשפט יאסור על המשיבה 4 להעביר את החלק בנכס שרכשה מהמשיב 5 לידי צדדים שלישיים.

3.בית המשפט המחוזי התייחס בהחלטתו לכל אחת מעסקאות הרכישה. באשר להסכם שנחתם בין המבקשת לבין המשיבה 1 נקבע, כי הואיל והסכם זה נחתם ללא ידיעתו וללא הסכמתו של כונס הנכסים לנכסי המשיבה 1, הרי שהוא נעדר כל תוקף. ביחס לרכישת חלקה של המשיבה 2, נקבע כי חלק זה של הנכס כבר נרשם ביום 11.1.06 בלשכת רישום המקרקעין על שמה של המשיבה 4, ולפיכך אין עוד מקום ליתן צו האוסר על מימוש ההסכם שבין המשיבה 2 למשיבה 4. באשר לאיסור על העברת החלק שהיה שייך למשיב 5 לצדדים שלישיים, נקבע כי המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית כלשהי המלמדת כי בכוונת המשיבה 4 להעביר את הזכויות שרכשה מהמשיב 5 לאחרים. לאור כל אלה דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסעד זמני ועל החלטתו זו מלינה המבקשת בפניי.

4.המבקשת טוענת כי זכויותיה בחלק הנכס שהיה שייך למשיבה 2 גוברות על זכויותיה של המשיבה 4 בחלק זה. היא טוענת כי בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, העוסק בעסקאות נוגדות, זכותה עדיפה, הואיל והעסקה שנחתמה בינה לבין המשיבה 2 הייתה ראשונה בזמן ואילו העסקה השנייה, שנכרתה בין המשיבה 4 לבין המשיבה 2, נחתמה ונרשמה בחוסר תום לב. לעניין העסקה שנחתמה בין המבקשת לבין המשיבה 1, טוענת המבקשת כי אין לומר שהיא נעדרת כל תוקף. לטענתה, תוקפה של עסקה זו, לכל היותר, הותנה בביטולו של צו המניעה שהוטל במסגרת הליך כינוס הנכסים. אשר לחלק הנכס שהיה בבעלות המשיב 5, אין המבקשת טוענת כי עומדות לטובתה זכויות בחלק זה עצמו. היא סבורה, עם זאת, כי הסכם ההתמחרות שלגביו התנהל משא ומתן עם המשיבה 4 הינו הסכם תקף וכי יש לאוכפו. על מנת שניתן יהא בסופו של יום לאכוף הסכם זה, נדרש, לטענת המבקשת, צו האוסר על המשיבה 4 להעביר לצדדים שלישיים את הזכויות שרכשה בחלקו של המשיב 5 בנכס.

5.המשיבה 4 סומכת ידיה על החלטת בית המשפט. היא מציינת כי רכשה את חלקה של המשיבה 2 בנכס בתום לב, לאחר שהמשיב 3 (שהחזיק בייפוי כוח למכור את חלקה של המשיבה 2 בנכס) הודיע לה כי ההסכם בין המבקשת למשיבה 2 בוטל. היא מוסיפה כי המבקשת לא רשמה הערת אזהרה בדבר זכויותיה הנטענות בנכס. כתוצאה מכך, ולמרות שההסכם בין המבקשת לבין המשיבה 2 נחתם כבר בחודש אוקטובר 2005, במועד בו נחתם ההסכם בין המשיבה 4 למשיבה 2 (יום 20.12.05) לא הייתה כל הערת אזהרה רשומה על הנכס ואף לא הייתה בקשה תלויה ועומדת לרישום הערת אזהרה. היא טוענת עוד, כי הסכם ההתמחרות לא הבשיל לכדי חוזה מחייב הואיל והמבקשת לא עמדה בתנאים המקדמיים שהעמידה המשיבה 4 לחתימה על ההסכם. תשובות יתר המשיבים לא התבקשו. יוער כי ביני לביני, ולאחר שהוגשה בקשת רשות ערעור זו, נחתם הסכם בין כונס הנכסים לנכסי המשיבה 1 לבין המשיבה 4 למכירת חלקה של המשיבה 1 בנכס. הסכם זה כפוף לאישור בית המשפט שלכינוס.

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. מקובלות עלי קביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין חלקי הנכס שהיו שייכים למשיבה 1 ולמשיב 5. משניהלה המבקשת משא ומתן עם המשיבה 1 בלא ידיעתו של כונס הנכסים, משנחתם ההסכם ללא קבלת הסכמתו, ומשהודיע כונס הנכסים בבית משפט קמא כי הוא מתנגד להסכם, צדק בית המשפט המחוזי בדחותו טענותיה של המבקשת לעניין הסכם זה (ראו, ע"א 141/74 פפרבוים נ' שריזלי , פ"ד ל(1) 20). בדומה, לא מצאתי יסוד להתערבות בקביעותיו של בית משפט קמא ביחס למכירת חלקו של המשיב 5 בנכס. אשר לטענותיה של המבקשת ביחס לחוזה שנכרת בין המשיבה 4 לבין המשיבה 2: כאמור, זכויותיה של המשיבה 4 בחלק הנכס שהיה בבעלות המשיבה 2 נרשמו במרשם המקרקעין. על כן, בכדי להוכיח טענתה לבעלות בחלק זה של הנכס תידרש המבקשת להראות כי המשיבה 4 פעלה בחוסר תום לב. בנסיבות העניין והואיל והמבקשת לא פעלה לרישום הערת אזהרה בנוגע לזכויותיה הנטענות בנכס, סבורני כי סיכויי טענה זו להתקבל מסופקים. כך איפוא המבקשת לא הראתה ברמה הנדרשת כי עומדת לה זכות לכאורה לקבלת הסעד הזמני המבוקש על ידה ומשכך צדק בית משפט קמא משדחה בקשתה. למעלה מן הצורך יצוין, כי אף לא מצאתי שיש בפיה של המבקשת טענה משכנעת לעניין מאזן הנוחות. תרופתה של המבקשת תימצא, אם תצלח, בסעד כספי.

7.הבקשה נדחית. הצו הזמני שניתן ביום 11.5.06 מבוטל. לאור התוצאה, לא נדרשתי לבקשה הדחופה לסעד ארעי שהגישה המבקשת ביום 15.5.06. המבקשת תישא בשכר טרחה לטובת המשיבה 4 בסך 30,000 ש"ח.