רע"א 3205/10 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ. הארון שאמי

1.

בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, הוא המבקש בבקשה שלפניי, הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיב בסכום של 144,000 ש"ח בגין יתרת חובה בחשבון בנק (להלן: התביעה העיקרית ). במרץ 2008, הסכימו הצדדים כי ככל שלא תושג הסכמה אחרת בתוך פרק זמן של 60 ימים, יינתן פסק דין חלקי נגד המשיב שבו הוא יחויב לשלם למבקש סכום של 109,000 ש"ח (להלן: עיקר הסכום ). במועד זה יוכל המבקש להגיש פסיקתה לחתימת בית המשפט. עוד הוסכם, כי לגבי יתרת הסכום, כ-35,000 ש"ח, תינתן למשיב רשות להתגונן (להלן: יתרת הסכום ). להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה על-ידי בית המשפט (כב' הרשם א' רובס ). שישים הימים חלפו, ולבית המשפט לא נמסרה כל הודעה בדבר הסכמה בין הצדדים. המבקש מצדו נמנע מלפעול למימוש החיוב שנקבע בהסכמת הצדדים ולא הגיש לחתימת בית המשפט פסיקתה ביחס לעיקר הסכום. במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית המשפט (כב' השופט י' רטנר ) ביחס ליתרת הסכום, לא הגיש המבקש תצהירים כפי שנדרש בהחלטת בית המשפט, ולא התייצב לדיון קדם המשפט. בעקבות זאת, דחה בית משפט השלום את התביעה נגד המשיב.

2.

על רקע זה הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין שבה טען, בין היתר, כי התיק "נפל בין הכיסאות", וכי נסיבות משפחתיות מנעו מבאת-כוחו להתייצב לדיון קדם המשפט. בבקשה נכתב בתמצית כי זו הוגשה באיחור הואיל והמשיב "הסכים לביטול ההחלטה אך הביע חרטה לאחרונה". בית משפט השלום (כב' השופט י' רטנר ) דחה את הבקשה וקבע כי היא הוגשה ללא נימוקים מיוחדים. עוד קבע בית המשפט כי גם לגופו של עניין אין בבקשה ממש, הואיל והטעמים שבגינם לא התייצב המבקש לדיון אינם משכנעים וכן משום שהתנהלותו שיקפה "התעלמות מההליך המשפט והתכחשות לחובותיו כבעל דין". בקשת רשות ערעור על החלטה זאת נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי ), שקבע כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט השלום וכי נוכח מחדליו של המבקש – אין מקום לשקול את טענותיו לגופן.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה נטען כי הערכאות הקודמות החמירו עם המבקש יתר על המידה בכך שהותירו על כנו את פסק הדין הדוחה את התביעה העיקרית. המבקש מדגיש, כי משלא הוגשה פסיקתה לגבי עיקר הסכום, הרי שדחיית התביעה העיקרית, משמעותה מתן פטור למשיב מתשלום סכום זה, על אף שכבר הוסכם על תשלומו וההסכמה קיבלה תוקף של החלטה. להשקפת המבקש, בכך יש משום "נזק בלתי ראוי ועוול משווע" והמשיב "זוכה מן ההפקר שלא כדין".

4.

בהחלטתי מיום 16.6.10, הוריתי למשיב להתייחס אך ורק לעיקר הסכום, שעל תשלומו הסכימו הצדדים ביום 17.3.08 –

הסכמה שניתן לה תוקף של החלטה. המשיב טען בתשובתו כי לא עולה מן הבקשה שאלה משפטית כללית המצדיקה כי בית משפט זה יידרש לה במסגרת "גלגול שלישי". לגופם של דברים, חוזר המשיב על הטעמים שעמדו ביסוד דחיית הבקשה לביטול פסק הדין על-ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, בדגש על האיחור בהגשתה. לשיטת המשיב, מחדלי המבקש שהביאו לדחיית התביעה, ומחדלו בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין באיחור, מאיינים כל הסכמה שהייתה בין הצדדים בעבר שלא השתכללה לכדי פסק דין סופי ומחייב.

5.

בנסיבות העניין, החלטתי לדון בבקשה כבערעור, ולקבל את הערעור בחלקו כך שיבוטל פסק-דינו של בית משפט השלום מיום 3.5.09 ביחס ל עיקר הסכום , שעל תשלומו הסכימו הצדדים ביום 17.3.08.

6.

כאמור, בהחלטת רשם בית משפט השלום מיום 17.3.08 ניתן תוקף להסכמת הצדדים שבה נקבע:

"1.

יינתן פסק-דין חלקי על סך 109,000 ₪ וזאת בעוד 60 ימים.

2.

מוסכם עלינו, כי עניין שכ"ט והוצאות יילקחו בחשבון בסוף ההליך, גם לגבי סכום זה.

עם זאת, מוסכם עלינו, כי פסק הדין יינתן על הסכום הנ"ל בצירוף הריביות הנקובות בכתב התביעה, אלא אם יגיעו הצדדים להסכמה אחרת במהלך 60 הימים הבאים.

3.

במידה והצדדים לא יגיעו לידי הסכמה בתוך 60 ימים, יגיש ב"כ המשיב (המבקש – ע' פ') פסיקתא לחתימת בית המשפט על סך של 109,000 ₪, בצירוף הריביות הקבועות על-פי כתב התביעה.

4.

תינתן למבקש רשות להתגונן על יתרת סכום התביעה."

מלשון ההסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, עולה כי העניין שנותר תלוי ועומד בפני בית המשפט לאחר ההחלטה מיום 17.3.08, נוגע ל יתרת הסכום בלבד. נראה כי הטעם לכך שלא ניתן פסק-דין חלקי לגבי עיקר הסכום כבר באותו יום, היה הרצון לאפשר לצדדים לשאת ולתת, במטרה להגיע להסכמה בעניין החוב בכללותו כך שהמשך הדיון בתביעה יתייתר. לפיכך, נראה כי דחיית התביעה במלואה אך בשל התנהלותו הדיונית של המבקש לאחר מתן החלטה זו, אינה מתיישבת עם ההחלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים אשר במהותה הינה בבחינת פסק דין חלקי. העובדה שהצדדים לא הגיעו להסכמה באשר ליתרת הסכום, אינה גורעת מתוקפו של זה האחרון. אי חתימת הפסיקתה במועד שנקבע, אינה יכולה לגרוע ממסקנה זו. פסיקתה הינה, כידוע, " תמצית ההחלטה שניתנה, המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים". אין מדובר באקט קונסטיטוטיבי אשר משנה את מצב הזכויות, אלא באמצעי שמאפשר לבעלי הדין לקבל את התוצאה האופרטיבית של פסק-דין שכבר ניתן (ראו: רע"א 426/09 סאלח נ' חברת אזהר

(לא פורסם, 20.7.09)); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 340 (מהדורה עשירית, 2009)). משכך, היעדרה אינו מעלה או מוריד לעניינו. בהינתן פסק דין חלקי על הסכום המוסכם, הרי שדחיית התביעה על-י די בית משפט השלום מוגבלת ליתרת הסכום – שבגינה ניתנה למשיב רשות להתגונן.

7.

אני מורה איפוא כי פסק-דינו של בית משפט השלום מיום 3.5.09 יבוטל בחלקו, כך שהמשיב ישלם למבקש את הסכום שעליו הוסכם (109,000 ₪) בהתאם לתנאי ההחלטה מיום 17.3.08. דחיית התביעה ביחס ליתרת הסכום תיוותר בעינה –

וזאת אף מבלי שנידרש לבחינת טענותיו של המבקש לגופן בעניין זה, וזאת בהיעדר עילה להתערבות בגלגול שלישי.

התוצאה האופרטיבית מקביעה זו היא כי המבקש יוכל להגיש, תוך 15 ימים, פסיקתה לחתימת בית משפט השלום, על-בסיס האמור בהחלטה מיום 17.3.08.

בשל אופן התנהלותו של המבקש במסגרת ההליכים שהתנהלו – שעליו עמדו הערכאות הקודמות – יעמדו בעינן ההוצאות שנפסקו לחובתו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי. לא יהיה צו להוצאות בערכאה זו.