פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3213/15
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
אימן סומרה
נ ג ד
המשיבים:
1. סרי בקרי
2. טארק בקרי
3. ראמי בקרי
4. מרוואן בקרי
5. סאמר בקרי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי ירושלים מיום 31.3.2015 בת"א 3631-09 שניתן על ידי כב' השופטת ע'
כהן
בשם המבקש:
עו"ד גדעון פודים
בשם המשיבים:
עו"ד אחמד דחלה
החלטה
מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 3631-09 (כב' השופטת ע' כהן ), בה נדחתה בקשתו של המבקש להארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית.
רקע
1.
לנוכח מחלוקת בין בעלי הדין בשאלת בעלות בחלקת אדמה, המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים למתן צו מניעה לשימוש בקרקע, בטוענו כי רכש את החלקה במיטב כספו. המבקש הסתמך על ייפוי כוח נוטריוני בו הבעלים הרשום של החלקה ייפה את כוחו של אחר למכור את הקרקע, וממנו המבקש רכש את הקרקע. הנתבעים, הם המשיבים בבקשה זו, טענו מנגד כי המסמך האמור מזויף. במהלך קדם משפט הסכימו הצדדים כי גורלה של התביעה יוכרע על פי חוות דעת מומחית למסמכים ולכתבי יד, שתקבע האם המסמך אותנטי אם לאו. לאור מסקנת המומחית כי המסמך אותנטי, התביעה התקבלה במלואה (ת"א 3631-09, כב' השופט נ' סולברג , 31.3.2011).
כשנתיים לאחר מכן הגיש משיב 1 תביעה כנגד המבקש לביטול פסק הדין שניתן, בטענה כי הסכמתו הדיונית ניתנה על בסיס טעות, ובטרם נודע לו כי הנוטריון שבפניו נחתם ייפוי הכוח לא עבד כנוטריון באותה עת. תביעתו התקבלה ונקבע כי פסק הדין מבוטל (ת"א 21683-06-11, כב' השופט א' דראל , 3.6.2013). בהתאם לכך, נפתח משפט חוזר בבית המשפט המחוזי בירושלים ונקבעו מועדים מחודשים להגשת מסמכים. נקבע כי המבקש יגיש את תצהירי העדות מטעמו עד ליום 5.2.2015 (ת"א 3631-09, כב' השופטת ע' כהן , 22.12.2014).
המבקש לא הגיש את תצהירי העדות במועד, ואף לא לאחריו, תוך שהוא מתעלם מהחלטת בית המשפט המחוזי המפנה את תשומת לבו לחסר (כב' השופטת ע' כהן , 3.3.2015). לאור חוסר המעש מצד המבקש הוגשה ביום 24.3.2015 בקשה על ידי המשיבים למחיקת כתב התביעה. רק לאחר התפתחות זו הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית, בה הוא טוען כי סיבת העיכוב היא רישום שגוי של משימות ביומן המשרד. בקדם הדיון מסר המבקש טעם אחר לאי-הגשת התצהירים והוא עיכובים באיסוף המידע הנדרש לתצהירים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה תוך שהוא מציע למבקש להפסיק את התובענה ולהגישה מחדש לאחר שראיותיו תהיינה מוכנות (כב' השופטת ע' כהן , 31.3.2015). בבקשה זו טוען המבקש כי בית המשפט מקפיד עמו יתר על המידה, ואילו המשיבים סומכים ידם על נימוקי בית המשפט.
דיון
2.
תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), מסמיכה את בית המשפט להאריך מועדים לפי שיקול דעתו, בין מועד שנקבע בחיקוק ובין מועד שקבע בית המשפט. בעוד שהארכת מועד שנקבע בחיקוק מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו", הארכת מועד שנקבע על ידי בית המשפט מצריכה טעם סביר בלבד, ומתן הסבר המתקבל על הדעת להצדקת האיחור (ראו למשל: ע"א 725/81
יוסף עלי חוסין ענבתאויי נ' ג'מאל סלים חסון , פ"ד לו(4) 663 (1982)). מועד להגשת תצהירי עדות הינו מועד הנקבע מכוח סמכותו של בית המשפט (תקנה 143 לתקנות). אולם, נראה כי המבקש לא עומד ולו במבחן המחמיר פחות לפיו יש להוכיח טעם סביר לעיכוב, ולכן אין להיעתר לבקשתו.
בקשה להארכת מועד יש להגיש ללא שיהוי, עוד לפני תום המועד, או בסמוך ככל האפשר לפקיעתו. המבקש התמהמה בהגשת הבקשה, התעלם מהתראה חוזרת של בית המשפט המחוזי בעניין, והגישה בסופו של דבר רק כקרוב לחודשיים לאחר המועד, ולאחר בקשתם של המשיבים למחיקת התביעה. ברם, המשוכה העיקרית העומדת בפני המבקש איננה מועד הגשת בקשתו, אלא הטעם לאיחור. אין בטעמים שהציג המבקש בכדי להצדיק היעתרות לבקשתו. טענה של רישום שגוי ביומן המבקש איננה משכנעת, שכן בנוסף נשלח למבקש זימון מבית המשפט ואף התראה חוזרת. אם לא די באלה, ישנו נימוק נוסף המצדיק דחיית הבקשה, והוא בדבר יכולתו של המבקש, גם כיום, לתקן את מחדלו. נראה כי אף אם תינתן למבקש ההארכה המבוקשת, אין זה וודאי כי יהיה בכך בכדי להביא להגשת התצהירים המלאים מטעמו בזמן, לאור טענתו בדבר עיכובים באיסוף המידע המעידים על חוסר מוכנותו.
בראייה זו, קיים טעם אחרון, מעשי באופיו, המשתלב עם מסקנת בית המשפט המחוזי. לאמור: אם ללא תצהירי העדות הראשית מטעם המבקש ייאלץ הוא להפסיק את התביעה, הרי שיוכל לבקש את אישורו של בית המשפט להפסקת התובענה על פי תקנה 154 לתקנות, ואף לבקש את התנייתה של זו בהשארת תוקפה של חוות הדעת בתיק על כנו, כל זאת בהסכמת המשיבים. כמו כן, מאחר שהפסקת התובענה אינה מביאה למעשה בית דין, יוכל להגישה מחדש לאחר שכלל ראיותיו תהיינה מוכנות. בניגוד לטענתו כי יצטרך להתחיל את ההליך בבית משפט השלום, את תביעתו יהיה עליו להגיש לבית המשפט המחוזי, לו הסמכות העניינית לדון במחלוקת. הנה כי כן, המשיבים, על אף היותם הצד שכנגד, אינם נוהגים מידת סדום כלפי המבקש.
3.
הקפדה נאותה על מועדים ולוחות זמנים במסגרת ההליך השיפוטי הכרחית לשם השגת מטרות היעילות, הוודאות וסופיות ההליך. איחור בהגשת הליך הוא גורם הפוגע בניהולו התקין של ההליך, פגיעה שבמהות ולא רק בצורה. על כן בקשות להארכות מועד אינן עניין של מה בכך, בפרט כאשר מדובר בהליך ארוך ומתמשך כבעניין זה. המבקש לא הוכיח קיומו של טעם סביר לאישור ההארכה, לא הוכיח שהאיחור נגרם שלא מהזנחתו, ואולי אף ההיפך.
4.
הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ד בתשרי התשע"ו (7.10.2015).
ש ו פ ט