רע"א 3220/99 עידן חברה לרכב בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (הנשיא א' גורן והשופטות ה' גרסטל וא' חיות) מיום 28.3.99, שדחה את ערעור המבקשים על פסק הדין וההחלטה של בית משפט השלום בתל-אביב - יפו (השופט א' שילה) מיום 8.3.98.

1.המשיב 1 (להלן: "הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשים, בסך של 720,204 ש"ח, בצרוף ריבית בנקאית מוסכמת, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. יסודה של התביעה באשראי שהעמיד המשיב למבקשת 1 (להלן: "החברה"), שהיתה לקוחתו, ואשר ערבו לו מנהליה - המבקש 2 והמשיב 2. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה זו. בבקשתם העלו המבקשים שלוש טענות הגנה עיקריות. הטענה הראשונה, כי ערבותם של המבקש 2 והמשיב 2 הוגבלה בהסכמה לסך של 200,000 ש"ח בלבד (סכום האשראי הראשוני שהעמיד הבנק לחברה), וזאת למרות שלפי האמור בכתבי הערבות, מדובר בערבות בלתי מוגבלת בסכום. הטענה השניה, כי הבנק חייב את החברה בחיובי יתר, בכך שלא חייב את סכום האשראי הראשוני בריבית בתנאים מועדפים, אלא בתנאים שאינם כאלה. הטענה השלישית, כי הבנק גרם לחברה לאבד הזדמנות לתשלום חובותיה, בכך שחזר בו מהסכמה אליה הגיע עם רוכש פוטנציאלי של החברה, מר קשטיאן, הנוגעת להסדר תשלום חובות החברה, מה שגרם לקשטיאן לסגת מעיסקת הרכישה. לטענת המבקשים נסיבות אלה נכללות בגדרי סעיף 6(א) לחוק הערבות, ויש בהן כדי להפטיר את הערבים.

טענה נוספת שהעלו המבקשים, אשר לא נידונה בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, היא כי מספר תניות הנכללות בכתב הערבות של הבנק הנן תניות מקפחות בחוזה אחיד, לפי חוק החוזים האחידים, תשמ"ג1982-, ודינן להתבטל.

2.בית משפט השלום דחה את בקשת הרשות להתגונן, בהעדר עילת הגנה, ולו לכאורה, בפני התביעה, וחייב את המבקשים לשלם לבנק את הסכום הנתבע. בנוגע לטענה הראשונה קבע בית המשפט, כי היא סותרת מסמכים מפורשים בכתב, כמו גם את הגיון הדברים ואת דרך הפעילות המקובלת על בנקים ואנשי עסקים. בית המשפט קבע כי למרות שאין למנוע רשות להתגונן מנתבע המבקש לסתור מסמך בכתב באמצעות עדויות בעל-פה, הרי שבנסיבות מקרה זה סיכויי ההגנה כה קלושים, עד שראוי לתאר הגנה זו כהגנת בדים, וזאת בין השאר מפני שמדובר בשלושה מסמכים שונים, שבכל אחד ברור שמדובר בערבות בלתי מוגבלת, ומפני שמדובר במנהלים ולא בערבים תמימים. הטענה השניה נדחתה בנימוק כי איננה מעוגנת בעובדות ומנימוקים נוספים, שלא פורטו בפסק הדין. בית המשפט קבע כי סכום חיוב היתר, אם קיים, קטן במידה משמעותית מהסכום הנטען וייתכן כי כלל אינו קיים. הטענה השלישית שהעלו המבקשים נדחתה, בין השאר מכיוון שהמבקשים לא הצליחו לאתר את קשטיאן, אשר הוסכם בין הצדדים כי הוא יעיד במהלך הדיון בבקשה. מאי איתורו למד בית המשפט גם על רצינות כוונותיו לרכישת החברה.

3.המבקשים ערערו על פסק הדין ועל דחית בקשת הרשות להתגונן בפני בית המשפט המחוזי. בערעורם טענו המבקשים, בין השאר, כי בית המשפט לא היה רשאי להסיק מסקנות מאי הגעתו של קשטיאן להעיד, מאחר שהאחריות להביאו הוטלה על שני הצדדים כאחד, ומאחר שמקומה של עדותו הוא במשפט עצמו ולא בדיון העוסק בבקשת הרשות להתגונן. כן נטען כי טעה בית המשפט בכך שקבע כי ההגנה היא הגנת בדים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, באמצו את הנמקת בית משפט השלום במלואה, בכל הנוגע לשתי הטענות הראשונות, ובנוגע לטענה השלישית הוסיף כי ממילא לפי האמור בבקשה, בנוגע למו"מ בין קשטיאן לבין הבנק, לא השתכלל הסכם מחייב בשום שלב, אלא היו רק הצעות של שני הצדדים זה כלפי זה, שלא קובלו.

4.על פסק דין זה נסובה הבקשה לרשות ערעור שלפני. המבקשים חוזרים בבקשתם על הטענות שהעלו בפני שתי הערכאות הקודמות, תוך שהם מדגישים כי לדעתם יש בידיהם ראיות לכאורה להוכחת הגנתם, שדי בהן לשם מתן רשות להתגונן בפני התביעה, לפי ההלכות העוסקות בסוגיה זו.

5.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה נחה דעתי כי דינה להדחות. הלכה היא כי רשות ערעור תנתן רק בענין המעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, חוקתית או משפטית, בעלת השלכות החורגות מענינם של הצדדים במקרה הבודד על נסיבותיו המיוחדות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לא מצאתי שאלה כזו במקרה שלפני, המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. בית משפט השלום לא מצא ולו הגנה לכאורה של המבקשים בפני תביעת הבנק. עיקר טענותיהם של המבקשים מופנה כנגד הקביעות הנוגעות לקשטיאן, אשר לא אותר על ידי הצדדים ולכן לא העיד. אך בית המשפט המחוזי קבע - ולא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו - כי ממילא טענות המבקשים הנוגעות לקשטיאן אינן מגלות עילת הגנה לכאורה, שכן אף לו היו נכונות לא היו הן מוכיחות את שביקשו להוכיח - השתכללות הסכם בין קשטיאן לבין הבנק. נימוקיו האחרים של בית משפט השלום היו מקובלים על בית המשפט המחוזי ואף בהם לא מצאתי מקום להתערב. בנסיבות אלה, אשר ממילא אינן מעלות כל שאלה רחבה כאמור, דינה של הבקשה להדחות.

הבקשה נדחית.