רע"א 3222/97 המועצה המקומית קרית עקרון נ. גורי רחמים

1.המשיב מס' 1 רכש מהמבקשת זכות שכירות מוגנת בשני ביתנים בשוק הירקות שברח' הרצל בקרית עקרון. המשיבה מס' 2 היא אשת המשיב מס' 1. בעקבות שריפה שפרצה בביתנים ושבעטיה נגרמו בהם נזקים חמורים, נתגלעו מחלוקות בין המבקשת לבין המשיבים בדבר שיעור הפיצויים שעל המבקשת לשלם למשיבים בגין פינויים וכן בדבר שיעור חובו של המשיב למבקשת בגין תשלומי השכירות. הצדדים מינו בורר לפסוק בענינם. בפסק הבוררות, שניתן ביום 1.5.88, חויבה המבקשת לשלם למשיבים פיצויים בסך 14,839 ש"ח. על אף פניות חוזרות ונשנות מצד המשיבים, לא קיימה המבקשת את פסק הבוררות. כשמונה שנים אחרי כן, ביום 11.4.95, הגישו המשיבים בבית משפט השלום ברחובות תביעה נגד המבקשת לפצותם עבור נזקיהם. ביום 17.4.96 הגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בקשה לאשר את פסק הבוררות ואילו המשיבים עתרו לביטולו.

בית המשפט המחוזי ביטל את הפסק ועל כך מבקשת המבקשת להרשות לה לערער. המשיבים השיבו על הבקשה.

2.הטעם העיקרי שעל פיו החליט בית המשפט המחוזי לבטל את פסק הבוררות היה שהמבקשת הביעה דעתה, במפורש ובהתנהגות, שאין היא מתכוונת לפעול על פיו. ראיות לדבר מצא בהליכים שונים שבהם התדיינו המבקשת והמשיב מס' 1 שבכולם התעלמה המבקשת מפסק הבוררות ולא פעלה על פיו. המבקשת אף הגדילה לעשות ובמגעיה עם המשיבים, שנים אחרי שניתן הפסק, הציעה למנות שמאי להערכת הפיצויים, תוך התעלמות ממה שנקבע בפסק. כן נמנעה מלהעלות טענה בדבר הפסק בכתב ההגנה שהגישה נגד תביעתם של המשיבים נגדה.

צדק, אפוא, בית המשפט המחוזי במסקנתו כי המבקשת מנועה מלבוא היום ולבקש את אשורו של הפסק. אעיר כי לענין זה אינני רואה הבדל בין מניעות מלבקש את בטולו של פסק הבוררות, שנדונה לא פעם בפסיקתם של בתי המשפט (עיין ס' אוטולנגי, בוררות-דין ונוהל מהדורה שלישית מורחבת, תשנ"א1991-, ס' 498 - 501, בעמ' 478 - 481), לבין מניעות מלבקש את אשורו.

3 . הבקשה להרשות ערעור נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ש"ח.