רע"א 3224/99 מישל מיארה נ. רם אליאב

1.במסכת התדיינות בין המבקש ובין חברה ובעלי מניותיה, שהמשיב הוא אחד מהם, התקיימו הליכים בבוררות, בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה, והכל כתוצאה ממערכת עבודה ביניהם.

2.לפנינו שתי בקשות של המבקש. באחת (רע"א 3224/99), מבקש הוא לבטל את החלטת בית משפט קמא שלא להרשות תיקון פסק הבורר (עורך-דין ש. אלוני). בשניה, מבקש הוא לבטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, שדחה טענת "פרעתי" של המבקש.

3.אשר לבקשה לתיקון פסק בורר (רע"א 3224/99), זו הוגשה כשנתיים וחצי לאחר שניתן הפסק ולאחר שאושר בבית המשפט המחוזי. במצב דברים זה, צדק בית המשפט בסרבו לתקן טעות נטענת בפסק הבורר. לפיכך נדחית בקשה זו.

4.אשר לבקשה הנשענת על טענת "פרעתי" (רע"א 3222/99), ניתנת בזאת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור לפי הרשות שניתנה. הטענה מתבססת על כך שמאחר והמבקש הגיע להסדר עם החברה לתשלום חובו, אין הוא חב עוד לבעלי המניות והמשיב ביניהם. דין טענה זו להתקבל. עיון בפסק הבורר אלוני מלמד, כי המבקש חויב בתשלום פיצויים בשל הפרת חובות שונות שלו כלפי החברה

ולפיכך הנזקים להם הוא אחראי, הם נזקי החברה (נזק ישיר ופגיעה במוניטין). אמנם, בפסק הבורר חויב המבקש לשלם ל"תובעים", קרי: לחברה ולבעלי מניותיה, אולם, חיוב ל"תובעים" נעשה, ככל הנראה בטעות מן הטעמים הבאים:

א.בכתב התביעה שהוגש כנגד המבקש במסגרת הליך הבוררות, אין התייחסות לנזקים עצמאיים שנגרמו לבעלי המניות.

ב.בפסק הבורר אין שום התייחסות לנזקים שנגרמו לבעלי המניות וההתייחסות היא באופן בלעדי לנזקים שנגרמו לחברה. רק בחיוב עצמו מופיעה המילה "תובעים", ככל הנראה במקום "תובעת".

ג.הבורר עצמו העיר בהחלטתו בבקשה לתיקון טעות סופר כי יתכן ונפלה טעות סופר בציון המילה "תובעים", אך הוא לא מצא לנכון לתקן את הטעות מאחר והיה זה לאחר שפסק הבורר נעשה חלוט.

ד.נזקי בעלי המניות ובכללם נזקי המשיב, אם בכלל היו כאלה, הינם נזקים עקיפים הנגזרים מן הנזק לחברה.

המבקש הגיע להסדר עם החברה לתשלום חובו, ומכוחו שילם את החלק הארי מן הסכום בו חויב על פי פסק הבורר. משפוצתה החברה על נזקיה, נשמטת הקרקע מתחת עילתו של המשיב בעל המניות שנזקיו נגזרים, כאמור, מנזקי החברה. לפיכך, טעה בית המשפט המחוזי בדחותו את ערעור המבקש על החלטת ראש ההוצאה לפועל שדחה טענת "פרעתי" של המבקש.

5.הבקשה ברע"א 3224/99 נדחית. על אף דחייתה, באופן שפסק הבורר נותר ללא תיקון, מתקבל הערעור בבקשת רשות ערעור 3222/99 במובן זה, שיש לפרש את פסק הבורר כמתייחס לחברה בלבד ולפיכך אין המשיב זכאי לגבות מעבר לסכומים ששולמו לחברה לפי ההסדר עימה וטענת "פרעתי" של המבקש מתקבלת.

לאור התוצאה בשתי בקשות הערעור אין צו להוצאות.