רע"א 323/00 פז חברת נפט בע"מ נ. תחנת דלק זיו-און בע"מ

בין המבקשת לבין המשיבה 1 (להלן: זיו-און) נחתם הסכם, לפיו זיו-און תשמש כקימעונאי מטעם המבקשת, ותשווק את מוצרי הנפט שלה בתחנת הדלק המופעלת על-ידיה. במסגרת הסכם זה התחייבה זיו-און לבלעדיות למוצרי המבקשת.

לאחר שהחלה זיו-און מפגרת בתשלומיה למבקשת, הודיעה לה המבקשת, כי לא תמשיך לספק לה את מוצריה, אלא כנגד תשלום במזומן, או כנגד המצאת ערבות בנקאית. לטענת המבקשת, בתגובה להודעה זו, החלה זיו-און רוכשת מוצרי נפט מספקים אחרים, תוך הפרת החוזה ביניהן.

המבקשת הגישה תובענה לבית-המשפט המחוזי, בה ביקשה צו-מניעה קבוע, שייאסור על המשיבות 2-1 לרכוש ו/או לשווק בתחנת-הדלק מוצרים שאינם מסופקים במישרין על-ידיה. במקביל, הוגשה בקשה לצו-מניעה זמני, בו נתבקשו סעדים דומים.

בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה, בסייג לפיו צו-המניעה הזמני ייכנס לתוקף רק אם תתחייב המבקשת לגבות מזיו-און מחיר שאינו עולה על המחיר הנגבה על-ידיה מתחנות המצויות ברדיוס של עשרה קילומטרים מזיו-און. כן צויין בהחלטה, כי אם כתוצאה מההחלטה תגבה המבקשת מזיו-און מחיר נמוך מהמחיר המגיע לה על-פי תנאי החוזה ביניהן, תוכל המבקשת לתבוע מזיו-און את הפרש המחירים במסגרת התובענה הראשית.

המבקשת הגישה לבית-המשפט המחוזי בקשה בה טענה, כי בעקבות התערבות הממונה על ההגבלים העסקיים, מתקיימים שני סוגים של מערכות-יחסים בין חברות הדלק לתחנות: האחת היא הסדר כובל, ואילו השניה אינה כזו. כפועל יוצא, נוצרו הפרשים במחירי הדלק המסופק לתחנות השונות. לפיכך, בית-המשפט נתבקש לקבוע, כי השוואת המחירים לה נדרשה המבקשת להתחייב, מתייחסת לתחנות מסוגה של זיו-און בלבד, שהוצאו מגדר ההסכם הכובל.

בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בציינו כי אם ייקבע בתום התובענה העיקרית, כי צו-המניעה הזמני יצר מצב, בו רכשו המשיבות מהמבקשת מוצרים במחירים זולים מאלה שהיתה זכאית לדרוש, ישלמו המשיבות למבקשת את ההפרש. מכאן בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה טענה המבקשת, כי יש לסייג את החלטת בית-המשפט המחוזי, כך שהשוואת המחירים תתבצע רק אל מול תחנות מסוגה של זיו-און.

דין בקשה זו להדחות.

בצו-המניעה הזמני שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי יש מענה לכל תביעותיה של המבקשת, בשלב מוקדם זה של הדיון. בהתחייבות המבקשת, כפי שנוסחה על-ידי בית-המשפט המחוזי, יש איזון בין האינטרסים השונים של הצדדים בתובענה, ואיני מוצאת מקום להתערבותו של בית-משפט זה. זאת ועוד: בהחלטת בית-המשפט המחוזי נקבע מפורשות, כי במקרה בו תגבה המבקשת מחיר נמוך עבור מוצרה, תוכל המבקשת להעלות דרישה לתשלום ההפרש במסגרת הדיון בתובענה העיקרית.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.