רע"א 3235/10 טארק חסן ח'טאב נ. עו"ד וליד סאלח

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים ח'טיב, הווארי וארבל) מיום 14.3.10 בתיק ע"א 247/09, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (השופטת הוד) מיום 5.7.09 בת"א 6022/04.

רקע והליכים

ב.

המשיב, עו"ד במקצועו, ייצג את המבקשים בהליכים משפטיים שונים שנסבו על עסקה לרכישת חלקת אדמה בריינה. בסופו של יום הגיעו הצדדים לעסקת המכר להסכמה, לפיה בוטלה העסקה. המשיב תבע את המבקשים בבית משפט השלום להחזר שכר טרחה בעבור הייצוג. המבקשים הגישו תביעה שכנגד, בטענה שהמשיב גרם להם נזקים, בכך שניסח באופן רשלני זכרון דברים שנחתם בינם לבין מוכר הקרקע; בין היתר נטען, כי הרשלנות התבטאה בכך שהמשיב איפשר לבנו, שהיה מתמחה במשרדו, לערוך את ההסכם מבלי שפיקח עליו. בית משפט השלום דחה את תביעת המשיב, וקבע כי השכר ששולם למשיב בעבור הייצוג היה סכום כולל לכל ההליכים, בשתי הערכאות. התביעה שכנגד התקבלה, ונקבע כי המשיב אכן התרשל בפעולתו כעו"ד, וגרם נזק למבקשים – אך רק בראש הנזק של הפסד דמי שימוש ראויים בקרקע. ברוב הנושאים, האמין בית משפט השלום לגרסאות המבקשים ודחה את גרסת המשיב.

ג.

המשיב עירער לבית המשפט המחוזי, והערעור נתקבל בחלקו (מפי השופט הווארי). נקבע, כי אין להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום, ועל כן בצדק נדחתה תביעת המשיב לשכר בהליכי הערעור. עם זאת, התקבל הערעור בכל הנוגע לרשלנות המשיב, ונקבע, כי אמנם הוכחה התנהגות רשלנית מצדו (הפרת חובת זהירות), אך לא הוכחו קיומו של נזק וקשר סיבתי בין ההתנהגות הרשלנית לנזק הנטען. נאמר, כי חוות דעת השמאי שהוגשה מטעם המבקשים, אינה קובעת כי נגרם למבקשים נזק, אלא רק את גובה דמי השימוש הראויים למגרש. הוסף, כי המבקשים:

"לא הביאו בדל של ראיה אשר לפיה המגרש הנדון... היו אמורים להחזיקו או להשכירו, או שהמגרש היה אמור לשמש להם מקור פרנסה כלשהו, וכי אי העברת החזקה או השימוש במגרש לידיהם, גרמה להם להפסד הנטען. לכך יש להוסיף... שמלבד בנייה במגרש, לא היה אמור מגרש זה לשמש למטרה אחרת. על כן, הנני בדעה כי לא נגרם נזק כלשהו למשיבים [מבקשים – א"ר]... התרשלותו של המערער... ואי דיווח על העסקה... אין בהם כלל וכלל כדי למנוע מאת המשיבים כאמור להחזיק ולהשתמש במגרש הנדון. על כן, הנני בדעה כי המשיבים לא הוכיחו גם קיומו של הקשר הסיבתי בין מחדליו או מעשיו של המערער [המשיב – א"ר] לבין הנזק הנטען" (עמ' 16).

השופט ארבל, אשר הצטרף לשופטים הווארי וח'טיב, הוסיף כי ייתכן והמבקשים היו זכאים להיפרע מהמשיב בגין נזקים אחרים שסבלו, אך התביעה בגין אלה נדחתה על ידי בית משפט השלום, והמבקשים לא עירערו על כך.

ד.

בבקשה הנוכחית, שהיא מפורטת ביותר, עותרים המבקשים להחזיר על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום (לטענתם משום מה נתקבל פסק דינו של בית המשפט המחוזי ברוב דעות ולא היא), כך שהמשיב יחוייב בנזקיהם. נטען, כי למבקשים נגרמו נזקים כבדים, וכי לפחות היה על בית המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לבית משפט השלום כדי לברר את עובדות הנזקים והקשר הסיבתי. נטען, כי פסק הדין עשוי לפגוע באמון שרוחשים לקוחות בעורכי דינם, וכי יש מקום לדיון עקרוני ביחסי עו"ד-מתמחה בכל הנוגע לרשלנות. עוד נטען, כי הערת השופט ארבל מצביעה על הכרה בנזקים שנגרמו למבקשים, וכי לא היה מקום לפטור את העניין בכך שהמבקשים – אשר זכו בדין בערכאה הדיונית – לא הגישו ערעור על ראשי נזק נוספים. נטען, כי לא היה מקום להתערב בקביעות בית משפט השלום בדבר הנזק, וכי המבקשים הציגו בעניין חוות דעת מומחה, ואילו המשיב לא הציג חוות דעת כזו. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נימק את עמדתו כדבעי.

הכרעה

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. כנודע, בית המשפט ישקול מתן רשות ערעור בגלגול שלישי אך כאשר מתעוררות שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית החורגות מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123), ואין זה המקרה שלפנינו, המתוחם לסוגיות הפרטניות שבין הצדדים. אמנם, המבקשים הרחיבו בטענותיהם בלא שהותירו אבן לא הפוכה, ואולם כפי שציין בית המשפט המחוזי, פיצוי בגין התנהגות רשלנית יינתן אך בהתקיים כל יסודותיה של עוולת הרשלנות – חובת זהירות, התרשלות ונזק, כמו גם קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההתרשלות לנזק (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון , פ"ד לט(1) 113, 129). בענייננו, לא מצאתי מקום להתערבות במסקנת בית המשפט המחוזי, כי לא הוכח קיומו של נזק באשר לדמי שימוש ראויים (ראש הנזק היחיד שנפסק בבית משפט השלום ושעמד לבחינה בבית המשפט המחוזי). כפי שצוין, אין בחוות דעת השמאי, אשר קבעה את גובהם של דמי השימוש הראויים, כדי לבסס את הטענה בדבר נזק, קרי, כי למבקשים עמדה זכות לקבל דמי שימוש במסגרת העסקה והם הפסידום. אזכיר אף כי המדובר בתביעה שכנגד, ומתחילה לא תבעו המבקשים את המשיב. אוסיף, כי אין להלום את טענת המבקשים כאילו מסקנת בית המשפט המחוזי – שאיני רואה דופי בדרך בה נימק פסיקתו – יש בה כדי לשדר מסר מקל לעורכי דין בכל הנוגע לרשלנות כלפי לקוחותיהם, או בנושא הפיקוח על עבודת המתמחים. כל שנפסק הוא כי במקרה הקונקרטי לא הוכח הנזק והקשר הסיבתי, ועל כן אין מקום לפסוק פיצויים. ולבסוף, ראוי לחזור ולהזכיר – ואף להטעים – את חובת הנאמנות המוטלת על עורכי דין כלפי לקוחותיהם (ע"א 6645/00 ערד נ' אבן , פ"ד נו(5) 365 , 381), כמו גם את אחריותם על עבודת המתמחים שבפיקוחם.

ו.

כאמור, איני נעתר לבקשה.