פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3255/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
עזבון המנוחה משיעל רוז ז"ל
נ ג ד
המשיבים:
1. תריז סליבא
2. רג'א סליבא
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת מיום 16.3.10 בתיק ע"א 644/08 שניתן על-ידי סגן הנשיא
גריל והשופטים גרשון ווילנר
בשם המבקש
:
עו"ד ניר צורף
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא גריל והשופטים גרשון ווילנר) מיום 16.3.10 בתיק ע"א 644/08, בגדרו נתקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט רניאל) מיום 14.5.08 בתיק ת"א 6147/00 ונקבע כי גדר המצויה בחלקה משותפת לבעלי הדין עוברת בתוך החלק המצוי בחזקת המשיבים.
רקע והליכים קודמים
ב.
בעלי הדין בבקשה זו הם שותפים במקרקעין. המשיבים הם בעליה של 3/8 מחלקה 12 בגוש 10280 בשפרעם (להלן חלקה 12 ), ובעליה של חלקה 13 הסמוכה (להלן חלקה 13 ); לטובת המבקש רשומה הערת אזהרה על יתרת חלקה 12. במהלך שנות ה-90 בנה המבקש גדר בתחום חלקה 12; בשנת 1999 נערך תשריט חלוקה בין החלקות שבעקבותיו הסתבר לכאורה, כי הגדר פולשת לתוך מקרקעי חלקה 13. לדברי המבקש, הפלישה למקרקעי חלקה 13 נעשתה בהסכמת בעליה באותה עת.
ג.
המשיבים הגישו תביעה לבית משפט השלום בחיפה (ת"א 6147/00) בדרישה להריסת הגדר ולסילוק יד המבקש. לאחר שהוגשה התביעה, ובעודה תלויה ועומדת, הגיש המבקש תובענה על דרך של המרצת פתיחה (ה"פ 111/07), בה עתר להצהיר כי הוא בעליה של חלקה 12 בשלמותה. בהמרצת הפתיחה טען המבקש, כי קיבל את מלוא הבעלות על חלקה 12 מכוח עסקת חליפין שעשה מול בעליה הקודמים של החלקה בשנת 1940. לחלופין נטען, כי יש להכיר בבעלותו מכוח זכויות שביושר. המשיבים טענו, כי המבקש הוא הבעלים של החלקים הרשומים על שמו בלבד, וכי העסקה הנטענת לא נערכה מעולם. בית המשפט קבע בהמרצת הפתיחה, כי למבקש זכויות בחלקה 12 אך ורק בחלקים הרשומים על שמו, וכי לא הוכחה זכות על חלקים נוספים מעבר לכך.
ד.
בבית משפט השלום טענו המשיבים, בהליך הנוכחי, כי המבקש בנה במקרקעיהם שלא כדין, שכן לא היה רשאי להקים את הגדר ללא הסכמתם. נטען, כי אביהם, בעליו הקודמים של החלק מחלקה 12 שברשות המשיבים, לא נתן הסכמה שכזו וגם לא יכול היה לתתה בשל מצבו הרפואי הלקוי. עוד נטען, כי בניית גדר חורגת משימוש רגיל ועל כן נדרשת הסכמת השותפים, שלא ניתנה, וכי הבניה בתחומי חלקה 13 מהוה הסגת גבול. המבקש שב על טענתו, שנדחתה בהמרצת הפתיחה כאמור, כי הוא בעל הזכויות בכל החלקה. כן טען, כי לבניית הגדר ניתנה הסכמה מפורשת מהבעלים הקודמים. בית המשפט קבע, כי יש לסלק את הגדר בתחומים בהם היא פולשת לתוך חלקה 13. נקבע, כי גם אם ניתנה למבקש רשות לפלוש לחלקה 13, משחזרו בהם בעלי הזכות מרשות זו, ומשלא הוכחה תמורה להסכמה ובהעדר שיקולי צדק אחרים, אין מנוס מהוראה על פירוק הגדר כאמור. ביחס לגדר שנבנתה בתוך חלקה 12 נקבע, כי חציה עוברת בשטח המבקש וחציה בשטח המשיבים, והיא יוצרת חלוקה התואמת את חלקיות הבעלות של כל צד בחלקה 12 ומשכך אין להורות על הריסתה.
ה.
על כך עירערו המשיבים לבית המשפט המחוזי. המשיבים טענו, כי קביעת בית משפט השלום אינה נסמכת על החומר הראייתי, שכן לדבריהם, תשריט החלוקה שהציגו מראה בבירור שהגדר בנויה בתוך שטחם שלהם ולא בגבול שבין תתי-החלקות. משכך, נטען, יש לראות ברשות שניתנה - אם ניתנה - להקמת הגדר רשות הדירה ללא תמורה הניתנת לביטול בכל עת. המבקש טען, שקביעת בית משפט השלום היא קביעה שבעובדה, ואין מקום לערכאת הערעור להתערב בה. נטען, כי התשריט אינו מהוה מסמך חלוקה רשמי, וכן נטען, כי הרשות שניתנה לבניית הגדר הפכה בלתי הדירה - ואין לבטלה אף מטעמי צדק. בית המשפט קיבל את ערעור המשיבים וקבע, ביחס לגדר שנבנתה בתוך חלקה 12, כי עיון בתשריט מראה שאכן נבנתה בתוך החלק שבידי המשיבים ולא בגבול - ועל כן יש להורות על הריסתה.
הבקשה
ו.
מכאן לבקשה הנוכחית, בה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיבל כעובדה חלוטה את קביעת בית משפט השלום לפיה הגדר ניצבת בדיוק בגבול תתי החלקות. עוד נטען, כי בפני בית המשפט הועלו לראשונה טענות מהותיות שטרם נשמעו, אשר לא היה אפשר להעלותן קודם לכן בשל השתלשלות האירועים - ואולם בית המשפט התעלם מהן בלא שנימק מדוע. לבסוף נטען, כי שגה בית המשפט בקבלו תשריט המהוה הצעת חלוקה בלבד כמציג חלוקה מוגמרת.
הכרעה
ז.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. על-מנת שתישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, יש צורך להצביע על בעיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (כפי שנקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). במקרה דנא מדובר בניסיון להשיג על החלטת בית המשפט קמא בדבר מיקום הגדר, ובמובהק אין עסקינן בנושא החורג ממחלוקת הצדדים. יצוין, כי למעשה מדובר בבקשה לקיום הליך משפטי רביעי בתיק, שכן המקרה נדון כבר שלוש פעמים בפני ערכאות שיפוטיות, ובכולן נשמעו בעיקרן אותן טענות.
ח.
נוסיף עוד מה בקצרה לגופה של הבקשה. אמנם ההלכה היא שאין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בקביעותיה העובדתיות של ערכאה דיונית; אולם, במקרים חריגים בהן מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, או במקרים בהם המסכת העובדתית כפי שנקבעה בערכאה הדיונית אינה מתיישבת כדבעי, ניתן לחרוג מכך (וראו ע"א 10281/03 אריה (אריק) קורן נ' עמינדב (עמי) ארגוב (לא פורסם); ע"א 583/93 מדינת ישראל נ' טחנת קמח שלום בע"מ
פ"ד נ(4) 536). בית המשפט המחוזי נימק בפירוט (עמ' 6-5 לפסק הדין) מדוע ראה שלא לקבל את קביעתו העובדתית של בית משפט השלום ומדוע לשנות מהחלטתו. בנוסף, מנמק פסק הדין מדוע אינו נסמך על תשריט המבקש, אשר לדבריו, לא היה מצוי בתיק בית משפט השלום ושעליו הוא אומר "לא ניתן ללמוד ממנו דבר באשר למיקומה של הגדר... הוא לא ברור, לא קריא ולא ניתן לקבוע על פיו דבר" (עמ' 6, שורות 16-13). לדברים אלה ניתן להצטרף, לאחר העיון.
ט.
איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, י"ז בתמוז תש"ע (29.6.10).
ש ו פ ט