רע"א 3258/00 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. פנחס מורגנשטיין

1.לפני בקשת המבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' ארד) מיום 5.4.00 בע"א 6465/99 בה נעתרה לבקשת המשיב לעכב ביצוע הליכי הוצל"פ במסגרת ערעורים שהגיש על החלטת ראש ההוצל"פ בירושלים מיום 12.8.98. עוד עותר המבקש בבקשה מיום 27.6.2000 להורות על עיכוב הליכים באותם ערעורים (ע"א 6465/99 וע"א 6350/99) עד להכרעה בבקשות כאן.

2.דין הבקשות להידחות.

3.שתי הבקשות - הן הבקשה לביטול צו עיכוב הליכי ההוצל"פ והן הבקשה להתלות את הליכי הערעורים התלויים ועומדים בפני בית המשפט המחוזי נשענות על טענה אחת - ואין בלתה - שמעלה המבקש, לפיה דין הערעורים שהוגשו לבית המשפט קמא להידחות על הסף מפאת מעשה בית דין. משתמע מטיעוניו של ב"כ המבקש כי טענה זו גם מהווה בסיס לבקשה מיקדמית שהגיש בבית משפט קמא למחיקה על הסף של הערעורים ואשר אמורה, כך יש להניח, להידון בשלב מיקדמי ובטרם יכנס בית המשפט לדיון בערעורים לגופם.

4.על רקע מצב דברים זה, ניתן להבין את החלטת בית משפט קמא לעכב את ביצוע הליכי ההוצל"פ עד אשר יתברר גורל הטענה המיקדמית ויש להניח כי אם יבסס המבקש טענה זו, כי אז ממילא ישליך הדבר במישרין גם על החלטת עיכוב הביצוע. ברי עוד, כי כל עוד לא הוכרעה טענת הסף בדבר "מעשה בית דין", מוקנים לבית משפט קמא הן הסמכות והן שיקול הדעת לעכב ביצוע הליכי הוצל"פ, כפי שאכן נעשה. מאידך גיסא, אם לא יבסס המבקש את הטענה המיקדמית שהעלה, ממילא יהא בכך כדי להצדיק דיון בערעורים לגופם; באשר לאפשרות כזו לא טען המבקש טענה כלשהי לענין עיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ.

לאור זאת, אינני רואה עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא לעכב את הליכי ההוצל"פ בהליך זה.

5.על רקע אותם נימוקים, אין גם מקום לבקשה לעכב את ההליכים בערעורים - בין באשר לטענות הסף ובין לגופם. השאלות הקשורות במעשה בית דין מקומן להתברר בערכאת בית משפט קמא ולא בבית משפט זה, ויש להניח כי הכרעה בהן תשליך בבוא העת על היבט עיכוב ביצוע הליכי ההוצל"פ.

לאור כל האמור, הבקשות נדחות.

משלא נדרשה תשובה, אין צו להוצאות.