רע"א 3262/09 כפיר אחזקות ובנין 1991 בע"מ נ. מ.י הנדסת מיגון אש בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.3.2009 (כבוד סגן הנשיא

י' גריל (אב"ד), וכבוד השופטים ע' גרשון ו-י' וילנר )

בע"א 5012/07 ובע"א 118/08 אשר דנו בערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופט ע' נווה ) מיום 25.9.2007 בת.א. 2094/02 ובת.א. 5137/03. עניינם של הליכים אלו בחיובים כספיים מכוח חוזה אשר נכרת בין המבקשים למשיבה 1.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.המשיבה 1 ( מ.י. הנדסת מיגון בע"מ ) עוסקת בהתקנה ואחזקה של מערכות לכיבוי אש. בין המשיבה 1 לבין המבקשת 1 ( א. כפיר אחזקות ובנין 1991 בע"מ ) ולמבקשת 2 ( גולד מבני תעשיה ומסחר בע"מ ) נכרת בשנת 1996 חוזה לפיו המשיבה 1 תתקין מערכות מיגון אש בשלושה מבנים אשר בנו המבקשות בעבור תמורה כספית. כמו כן, הוסכם שחלק מהתמורה המגיעה למשיבה 1 בעבור העבודות יהיה בעסקת חליפין בה יעבירו המבקשים נכס מקרקעין למשיבה 1 (להלן – עסקת הברטר ). בהתאם לחוזה, נקבע מראש מחיר כולל תמורת התקנת מערכות כיבוי האש בשני מבנים. במבנה השלישי, הגדול יותר, לא נקבע מחיר כולל אלא ניתנה הערכת מחיר לפי "כתב כמויות". במבנה זה, אמורה היתה המשיבה 1 לקבל יחידה על חשבון התשלום אותו חבות המבקשות.

בשנת 2003 הגישה המשיבה 1 לבית משפט השלום בקריות תובענה כנגד המבקשות 1 ו-2 וכנגד המנהל הרשום של חברות אלה, המבקש 3 ( אבי אוחיון ), בה היא מבקשת לחייב את המבקשים לשלם לה סך של כ-2 מליון ₪ בעבור העבודות שביצעה וכן להורות להם למסור לידה את החזקה ביחידה המסחרית, בהתאם לעסקת הברטר.

המבקשים מצידם הגישו תביעה כספית כנגד המשיבה 1 בגין ליקויים, אי התאמות ועיכוב בעבודות שביצעה האחרונה וכן הודעת צד ג', שנדחתה, כנגד המשיבה 2 ( ת.מ.א. תכנון מערכות אינסטלציה, הנדסה ויעוץ בע"מ ) שאינה מעניינו של הליך זה.

2.

בית משפט השלום בקריות החליט כדלקמן:

א.

נתקבלה תביעת המשיבה 1 לפיה היא סיימה את עבודתה עבור המבקשים ולא זכתה בתמורה כספית. אולם, נפסק כי החשבון שהגישה המשיבה 1 בעבור ביצוע העבודות הינו מופרז. למרות זאת, נקבע כי לא היתה הצדקה לתגובת המבקשים, שהיתה בלתי פרופורציונאלית, שלא לשלם כל סכום בעבור העבודות ולא להעביר את היחידה המסחרית לחזקת המשיבה 1. בהקשר זה, נדחתה טענת המבקשים לפיה המשיבה 1 היא אשר נמנעה מלממש את עסקת הברטר ולקבל לידיה את הנכס.

ב.

באשר לתביעת המבקשים בגין ליקויים בעבודות המשיבה 1, קבע בית המשפט, בהתאם לחוות דעת של מומחה, כי אכן קיימות חריגות בין העבודות ובין החומרים שתוכננו מראש לבין מה שבוצע בפועל על ידי המשיבה 1. עוד נקבע כי על המשיבה 1 היה ליידע את מנהל המבקשים 1 ו-2 באופן אישי בכל הנוגע לביצוע עבודות חריגות והגדלת היקף העבודות שהרי מדובר בשינויים משמעותיים אשר בוצעו בחריגה משמעותית מההסכמה המקורית של הצדדים. על כן, נפסק כי על המבקשים לשלם סך של כ-760,000 ₪ בגין העבודות שבוצעו ולאחר קיזוז הליקויים.

ג.

בכל הנוגע להוצאות המשיבה 1 והנזק שנגרם לה בעקבות העיכוב במסירת הנכס לידיה, קבע בית משפט השלום פיצוי על דרך האומדנא בסך של כ-100,000 ₪. עוד נקבע כי מסכום זה יש לנקות 20,000 ₪ לטובת המבקשים בעבור אחזקת הנכס וארנונה ובסך הכל ישלמו המבקשים סך של 80,000 ₪.

ד.

עוד קבע בית המשפט כי מסך הסכום אותו ישלמו המבקשים למשיבה 1 יש לקזז סך של כ-169,000 $, לפי שער הדולר ביום מתן פסק הדין, שווה

ערך היחידה המסחרית אותה אמורה המשיבה 1 לקבל בעסקת הברטר.

ה.

באשר לחלוקת האחריות בין המבקשים, נקבע כי תביעת המשיבה 1 מכוונת רק כנגד המבקשת 1 ועל כן נדחתה התביעה כנגד המבקשים 2 ו-3.

ז.

לסיכום, פסק בית משפט השלום כי לאחר כל הקיזוזים המבקשת 1 תשלם למשיבה 1 סך של כ-176,000 ₪ בצירוף 85,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כאשר חישוב שכר הטרחה נעשה בשים לב לשווי הכולל של הסעדים אותם קיבלה המשיבה 1, ובכלל זה שווי היחידה המסחרית אותה צריכים המבקשים למסור לה.

3.

במסגרת בקשות שהגישו המבקשים והמשיבה 1 לתיקון פסק הדין בשל טעויות סופר קבע בית משפט השלום בקריות, לבקשת המשיבה 1, כי לסכומים הכוללים שהופיעו בחוות הדעת של המומחה יש להוסיף מע"מ.

עוד נקבע, לבקשת המשיבה 1, כי את הסכום שנפסק לטובתה יש להצמיד לערכו ביום מתן פסק הדין ולהוסיף עליו מע"מ, למעט סכום מסויים. טענות המבקשים לתיקון טעויות סופר נדחו.

4.

על פסק דין זה הגישו הן המבקשים והן המשיבה 1 ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי חזר על רוב קביעותיו של בית משפט השלום, אולם נקבע כי בית משפט השלום טעה והיה עליו לשערך גם את הסכומים שנפסקו לטובת המשיבה 1 מאחר והצדדים קשרו בין העסקאות ההדדיות לעסקת הברטר וכי נוצרה זיקה בין המחויבויות הכספיות ההדדיות של הצדדים. על כן, נפסק כי התשלומים אמורים להיות צמודים לשער הדולר בהתאם לעסקת הברטר, נכון ליום הגשת התביעה. בהתאם, אימץ בית המשפט המחוזי את תחשיב המשיבה 1 לפיו על המבקשים לשלם לה סך של כ-417,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, בוטלה קביעתו של בית משפט השלום לפיה יש להפחית מהסכום שנפסק למשיבה 1 בגין איחור במסירת הנכס סך של 20,000 ₪ ונפסק כי המשיבה 1 תקבל את מלוא הסך של 100,000 ₪ בגין האיחור.

ערעורם של המבקשים נדחה במלואו. נקבע כי ערעור זה היה מכוון כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום וכי אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכך. כמו כן, חוייבו המבקשים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

5.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשה, טוענים המבקשים באריכות רבה ובפירוט יתר טענות מטענות שונות. בית היתר, טוענים המבקשים כי לא היה מקום לזכות את המשיבה 1 בגין הפרשי הצמדה וריבית שכן שגה בית משפט השלום עת שהטיל את האחריות לאי קבלתה של היחידה העסקית, מכוח עסקת הברטר, על המבקשים; בנסיבות העניין, היתה המשיבה 1 זכאית, לכל היותר, להפרשי הצמדה, מאחר ובגלל מחדליה שלה לא הועבר אליה הנכס. לחילופין, טוענים המבקשים כי טעה בית המשפט בעניין זה טעות חשבונאית מאחר והצמיד את חיובם של המבקשים לשער הדולר בעת הגשת התביעה בבית משפט השלום במקום להצמיד את החיובים לשער הדולר בעת מתן פסק הדין או לשער הדולר בעת התשלום.

עוד טוענים המבקשים כי הואיל והאחריות לאיחור במסירת הנכס נשוא עסקת הברטר מוטלת על המשיבה 1, לא צריך היה בית המשפט המחוזי לבטל את חיוב המשיבה 1 בסך של 20,000 בגין דמי הניהול. לחילופין, טוענים המבקשים כי מאחר ולא הובאו על ידי המשיבה 1 תחשיבי נזק בגין האיחור במסירת הנכס לא היה מקום לפסוק לה סך של 100,000 ₪.

לעניין הישוב הסכומים המגיעים למשיבה 1 בעבור העבודות, טוענים המבקשים כי למשיבה 1 לא היתה סמכות לחרוג מהמוסכם בחוזה ולערוך שינויים בעבודות מבלי שהמבקשים יתנו אישור לכך. כמו כן, מוסיפים המבקשים, כי בית משפט השלום לא היה צריך להוסיף סכום של 50,000 ₪ לשווי העבודות נוסף על הסכומים שנכתבו בחוות הדעת של המומחה. עוד טוענים המבקשים טענות באשר לליקויים שהתגלו בעבודת המשיבה 1 הקשורים לצנרת.

המבקשים טוענים בנוסף גם כנגד החיוב במע"מ בפסק הדין המתקן של בית משפט השלום וגם כנגד החיוב בסך של 85,000 בגין שכ"ט עו"ד.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להדחות אף בלא צורך בקבלת תשובה. עסקינן בהליך ב"גלגול שלישי" אשר עילות ההתערבות בו מצומצמות ותחומות בהתאם להלכה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). אין הבקשה מעלה שאלה משפטית או עקרונית בעלת חשיבות ציבורית, היא אינה חורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה וכל כולה תחומה בעובדות העניין.

7.

למעלה מהדרוש אוסיף כי בית משפט השלום קבע באופן נחרץ כי המבקשים הם אשר עיכבו את מסירת החזקה ביחידה המסחרית שאמורה היתה המשיבה 1 לקבל מכוח עסקת הברטר. משכך, זכאית המשיבה 1 לפיצוי בגין העיכוב במסירת הנכס. מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט השלום לפיה ישלמו המבקשים פיצוי בסך של 100,000 ₪, על דרך האומדנא, בגין העיכוב. הסכום אותו קבע בית משפט השלום הינו סביר והגיוני, בייחוד לאור הנתונים שהציגה המשיבה 1 בדבר הסכמי השכירות בגין שכירת בית עסק חלופי. מקובלת עליי גם קביעתו של בית המשפט המחוזי אשר ביטל את הקיזוז בסך 20,000 ₪ בגין ארנונה ודמי ניהול אותם היתה צריכה לכאורה לשלם המשיבה 1 מהטעם שהחזקה לא נמסרה לזו האחרונה ועל כן אין היא צריכה לשלם כל סכום בעד אחזקה. לאור האמור, בדבר האחריות המוטלת על המבקשים בשל אי מסירת הנכס, אין מקום להתערב גם בקביעות בדבר הפרשי ההצמדה והריבית אותם צריכים המבקשים לשלם למשיבה 1.

8.

לא מצאתי מקום להתערב גם בעניין חישוב הסכומים המגיעים למשיבה 1 בעבור העבודות וכן בעניין טענות המבקשים באשר לליקויים שהתגלו בעבודת המשיבה 1. מדובר בטענות כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאות הקודמות וכידוע ערכאת ערעור, לא כל שכן בהליכים ב"גלגול שלישי", אינה נוהגת להתערב בממצאים מסוג זה.

9.

סבורני כי יש לקבל גם את דרך הצמדת התשלומים ההדדים לעסקת הברטר ולשערוך הסכומים המגיעים למשיבה 1 לשער הדולר כפי שקבע בית המשפט המחוזי. בהתאם למסמכים שצרפו המבקשים לכרך האסמכתאות עולה כי התשלומים בגין העסקאות בין המשיבה 1 למבקשים יהיו גם חופפים לעסקת הברטר וגם צמודים לדולר לפי עסקת הברטר. משכך, יש לשערך את הכספים המגיעים למשיבה 1, בהתאם לאמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי.

10.

לא מצאתי גם מקום להתערב בפסיקת המע"מ בפסק הדין המתקן של בית משפט השלום וכן בחיוב המבקשים בסך של 85,000 בגין שכ"ט עו"ד.

סוף דבר, הבקשה אינה מעלה נימוק ראוי למתן רשות ערעור והיא נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות בסך 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.