רע"א 3277/13 עוז והדר סוכנות לביטוח בע"מ נ. שלמה דמתי

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 28.3.2013 של בית המשפט המחוזי מרכז (ע"א 22533-04-12, כבוד השופט י' קינר ), אשר דחה את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (תא"מ 9407/07, כבוד השופטת ד"ר א' רבינוביץ ברון ) מיום 23.2.2012.

2.

ביום 12.3.2006 ארעה תאונת דרכים בה היה מעורב רכב בו נהג המשיב 2. המשיבים, אב ובנו, שסברו שהם מבוטחים אצל המבקשת בביטוח צד שלישי, העבירו אליה הודעה על התרחשות התאונה עוד באותו היום. בתגובה להודעה, השיבה המבקשת כי אין לרכב כיסוי ביטוחי תקף מאחר שלא התקבלה אצלה בקשה לחידוש הפוליסה, וזו לא חודשה.

3.

בעקבות התאונה, הוגשה לבית משפט השלום בנתניה תביעה נגד המשיב 2 על ידי שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: שירביט ), היא המבטחת של הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה. במסגרת ההליך הגישו המשיבים הודעת צד ג' נגד המבקשת, וטענו כי היא יצרה מצג שיש להם כיסוי ביטוחי, ולפיכך יש לחייבה בכל חיוב שיוטל על המשיב 2 במסגרת התביעה העיקרית. ביום 7.1.2009 ניתן פסק דין במסגרתו חויב המשיב 2 לשלם סכומים שונים לשירביט.

ביום 23.2.2012 ניתן פסק הדין בעניין חבותו של צד ג' (המבקשת). לאחר שבית המשפט בחן את התנהלותה של המבקשת אל מול סוכן המשנה שלה, אשר באמצעותו התקשרו המשיבים עם המבקשת, ואופן טיפולה בבקשה להארכת תוקף הביטוח שהוגשה על ידי הסוכן בשם המשיב 1, קבע בית המשפט כי המבקשת התרשלה בטיפולה בפוליסת הביטוח. לפיכך היא חויבה לשאת בתשלומים בהם חוייב המשיב 2 כלפי שירביט, בניכוי סכום הפרמיה לתקופת הביטוח והשתתפות עצמית. בסך הכל חויבה המבקשת לשלם סך של 17,650 ש"ח בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות.

4.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. בית המשפט (כב' השופט י' קינר ) בחן בהרחבה ובפירוט את קביעותיה של הערכאה הדיונית, את התנהגותה של המבקשת ואת החובות המוטלות עליה כמבטח על-פי מערכות הדינים השונות החלות על המקרה, הן דיני הנזיקין הכלליים והן דיני הביטוח. נקבע, בין היתר, כי "המערערת, כסוכנות ביטוח העוסקת בחיתום לא קיימה את חובותיה", ומשכך נדחה הערעור.

5.

מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה, בין היתר, טוענת המבקשת כי להחלטות שנתנו בעניינה על ידי הערכאות הקודמות השלכות רוחב משמעותיות בשאלת היקף החובות המוטלות על גוף מבטח. וכן, לשיטתה, חרגו הערכאות הקודמות מהכללים הדיוניים המקובלים בכך שהמשיבים לא הובאו לעדות.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי שהתבקשה תשובה, מאחר שאינה מקימה עילה לדיון בגלגול שלישי. עיון בפסקי הדין מלמד כי הם אינם מרחיבים את החובות החלות על מבטח על-פי כל דין ואינם יוצרים חובות חדשות, אלא מחילים את אלו הקבועות בהוראות החוק ובפסיקה על מערכת נסיבות קונקרטית. משכך, אין בפסקי הדין כל הכרעה בעלת השלכות כלליות או עקרוניות. כמו כן, איני מוצא ממש בטענת המבקשת בדבר הבעייתיות בהעדר עדותם של המשיבים. נראה כי הנתונים הנוגעים להם כלל לא היו במחלוקת, ומכל מקום לו חפצה, יכלה המבקשת לזמנם לעדות. בנוסף, ברי שעניין זה, כשלעצמו, בוודאי שאינו מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.