רע"א 3285/18 ירון שגיא נ. מיכאל דגילייסקי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ז' הווארי ) בת"א 32642-04-15 מיום 21.3.2018 ומיום 5.4.2018, בגדרן נדחתה בקשת המבקשים למחיקת סיכומי התובעים ולעיכוב ההליך.

2.

בין הצדדים מתנהל הליך משפטי שבמסגרתו הגיעו להסדר, ובו הסמיכו את בית המשפט המחוזי להכריע בחלק מן הסכסוך שביניהם לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. במסגרת ההסדר סוכם שהצדדים יגישו טיעונים בכתב ויצרפו מסמכים רלבנטיים, ולאחר מכן יפסוק בית המשפט.

3.

במסגרת הגשת הטיעונים בכתב, צרפו המשיבים לטיעונים שהגישו עותק של הסכם גישור שנחתם בין המבקשים לבין קרובת משפחתם, ואשר ניתן לו תוקף בהליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה למחיקת סיכומי המשיבים, ובה טענו כי הסכם הגישור הנ"ל הוא חסוי ואסור להגישו לבית המשפט, ובנוסף טענו כי הצירוף הוא בגדר הרחבת חזית אסורה. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע כי "אינני רואה כל מקום להתייחס למכלול טענות הצדדים שהועלו בבקשות ובתגובות השונות. מכלול טענות הצדדים ייבחנו במסגרת פסק הדין" .

4.

משכך, הגישו המבקשים בקשה נוספת, שכותרתה "הודעה דחופה ביותר, בקשה לעיין מחדש בהחלטה ובקשה לעצירת הליכים עקב ביצוע עבירות פליליות" . בבקשה זו נטען כי המשיבים חשפו באופן פומבי ראיה חסויה, ובכך עברו עבירה פלילית לפי חוק הגנת הפרטיות וחוק העונשין; משכך הגישו המבקשים נגד המשיבים ובאת כוחם תלונה למשטרה, ללשכת עורכי הדין, ואף הגישו נגדם תביעה כספית בבית המשפט לתביעות קטנות. בנסיבות אלו ביקשו המבקשים מבית המשפט לעכב את ההליך עד לבירור התלונות שהגישו. בית המשפט המחוזי דחה גם בקשה זו. בהחלטתו נאמר: "הבקשה נדחית. על מנת להניח את דעתם של הנתבעים, ביהמ"ש אינו מתכוון להתייחס בפסק דינו לכל מסמך שאינו רלוונטי ואינו נדרש לצורך ההכרעה במסגרת ההסדר שהוסכם בין הצדדים וניתן לו תוקף של החלטה" .

5.

על החלטות אלו הוגשה בקשת הרשות לערער. בבקשה שבו המבקשים על הטענה כי מדובר בראיה שאינה קבילה, הן משום שהיא תוצר של הליך גישור, הן מפני שניתן לה תוקף בהליך משפחה שנוהל בדלתיים סגורות. חשיפת ההסכם פוגעת באופן חמור בפרטיות המבקשים, ולא היה בסמכות בית המשפט המחוזי לאשר את הגשת הסדר הגישור בהליך זה.

6.

דין הבקשה להידחות. כפי שעולה מהחלטותיו של בית המשפט המחוזי, בית המשפט החליט שאין הצדקה להידרש בשלב זה לטענות בדבר קבילות המסמך או הרחבת החזית, וכי אלו ידונו במסגרת פסק הדין, ככל שיהיה בכך צורך. כלומר, אם בית המשפט המחוזי יסבור כי המסמך רלבנטי להכרעה, קביל כראיה, וצירופו אינו מהווה הרחבת חזית – אזי ידרש לכל אלו במסגרת פסק דינו; ואם יסבור כי אין צורך להידרש למסמך משום שאינו רלבנטי, או שאין הצדקה להידרש אליו מפני שאינו קביל כראיה או מפני שמדובר בהרחבת חזית – הדבר יובהר גם כן במסגרת פסק דינו. המשמעות היא שבית המשפט המחוזי טרם הכריע לגופו של עניין בטענות המבקשים, ועל החלטתו שלא להחליט עדיין, אין הצדקה ליתן רשות ערעור לפי אמות המידה הקבועות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט. נזכור, כי ככל שבית המשפט המחוזי ידרש לסוגיות שהועלו על-ידי המבקשים במסגרת פסק דינו, והללו יחפצו להעביר את החלטתו בעניין זה תחת שבט הביקורת הערעורית – ניתן יהיה לעשות כן במסגרת הערעור על פסק הדין.

7.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.