פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3290/18
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקש:
יוסף
אדהאן
נ ג ד
המשיב:
יצחק הרוש
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' צבן)
בהפ"ב
2316-01-18 מיום 25.3.18
בשם המבקש:
עו"ד עז אלדד
החלטה
לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' צבן ) בהפ"ב 41215-12-17 ובהפ"ב
2316-01-18 מיום 25.3.2018, במסגרתו התקבלה בקשת המשיב לאישור פסק בוררות ונדחתה בקשת המבקש לביטולו.
רקע עובדתי
1.
המבקש התקשר עם המשיב לביצוע עבודות נגרות בביתו ושילם עבורן מקדמה. במהלך ביצוע העבודות התגלעה מחלוקת בין הצדדים, נוכח טענות המבקש כי המשיב ביצע עבודה רשלנית וחלקית. השניים הסכימו לפתור את הסכסוך בדין תורה וחתמו על הסכם בוררות אשר קבע כי הסכסוך יימסר לדייני בית הדין לממונות "דרכי הוראה" ירושלים (להלן: בית הדין ) לפני הרבנים הדיינים – בניהו דיין, ישראל אדרעי ואליה נחום (להלן: הבוררים ).
2.
ביום 28.3.2017 ניתן פסק בוררות במסגרתו חויב המבקש לשלם למשיב סך של 83,983 ש"ח בנוסף למקדמה (להלן: פסק הבוררות ). לאחר מתן פסק הבוררות פנה המבקש לבית המשפט המחוזי ( הפ"ב 41162-04-17 ) בדרישה לבטלו. ביום 20.8.2017 פסק בית המשפט (השופט ר' יעקובי ) כי בפסק הבוררות נפל פגם המצדיק את ביטולו והשבתו לבוררים. זאת, משום שלמבקש לא ניתנה הזדמנות לחקור נגר מומחה שמונה על ידי בית הדין. לצד זאת, דחה בית המשפט את טענת המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות גם מכיוון שהבוררים סירבו לאפשר את העדתה של עדה מומחית מטעמו (להלן: המומחית ). על כן פנה המבקש לבית משפט זה (רע"א 7098/17) בטענה כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את טענתו לעניין העדת המומחית. ביום 2.11.2017 לאחר שהתקיים דיון בבקשה
ובהסכמת הצדדים, הוחלט (השופטים י' דנציגר , מ' מזוז , ג' קרא ) כי התיק יחזור לבית הדין על מנת שישמע גם את העדה המומחית מטעם המבקש.
3.
ביום 12.12.2017, לאחר קיום דיון בבית הדין בנוכחות שני הצדדים במהלכו העידו המומחית כמו גם הנגר, ניתן פסק בוררות משלים, במסגרתו נותר חיובו של המשיב זהה, קרי סך של 83,983 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בגין ההליכים שנוהלו הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה בסך של 34,832 ש"ח (להלן: פסק הבוררות המשלים ). במסגרת פסק הבוררות המשלים התייחסו הבוררים לעדותה של המומחית וציינו כי בניגוד לטענת המבקש היא אינה אדריכלית אלא מעצבת פנים וכי לא הצליחה להוכיח את טענותיה.
4.
לאחר מתן פסק הבוררות המשלים הוגשה בקשה על ידי המשיב לאישורו מזה ובקשה על ידי המבקש לביטולו מזה. במסגרת בקשתו העלה המבקש מספר עילות לביטול פסק הבוררות המשלים. ראשית, נטען כי פסק הבוררות המשלים ניתן בחוסר סמכות, משום שהוא ניתן על ידי הרכב שונה מההרכב שצוין בהסכם הבוררות, כאשר במקום הדיין אליה נחום ישב בדין הדיין בנימין אהרוניאן . שנית, כי הוצאות המשפט שנפסקו לחובתו נפסקו בחוסר סמכות. שלישית, נטען שלא במישרין, כי הבוררים פסקו כפי שפסקו ביחס לעדות המומחית מכיוון שהיא אישה.
5.
ביום 25.3.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. באשר לטענת המבקש שעניינה החלפת הרכב הבוררים נקבע כי קשה לקבל את הטענה כי המבקש או בא-כוחו לא שמו לב לשינוי בזהות הבוררים בגלל שלכולם חזות דומה, כאשר הדיון שהתקיים היה דיון ממושך, במסגרתו נחקרו עדים ונשמעו סיכומים. גם יתר טענות המבקש דלעיל נדחו על ידי בית המשפט. על כן, דחה בית המשפט את הבקשה לביטול פסק הבוררות וקיבל את הבקשה לאישורו.
מכאן הבקשה שלפנַי.
6.
במסגרת הבקשה מתמקד המבקש בטענתו כי פסק הבוררות המשלים ניתן בחוסר סמכות מכיוון שאחד מהדיינים שניהלו את הדיון וחתם על פסק הבוררות המשלים לא נזכר בהסכם הבוררות. המבקש טוען כי החלפת הבוררים לא הובאה לידיעת הצדדים וכי לא ניתן היה להבחין כי אחד מהדיינים בדיון התחלף מכיוון שכולם נראו "הדורי זקן ולבושי שחורים".
דיון והכרעה
7.
דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובה. כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסק דין של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים המחייבים את התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו, למשל: רע"א 3641/18 שוורץ נ' דן (16.5.2018); רע"א 2911/18 חביב נ' גרון (30.4.2018)). הבקשה דנא אינה עומדת באמת המידה האמורה.
8.
למעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי מקום להידרש כלל לטענת המבקש לפיה פסק הבוררות המשלים ניתן בחוסר סמכות. כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, קשה להלום את הטענה כי רק לאחר מתן פסק הבוררות המשלים המבקש הבחין לפתע כי אחד מן הבוררים שישב בדין התחלף. במקרה שכזה היה על המבקש לפנות עוד במהלך הדיון אל הבוררים בדרישה לערוך את הדיון בפני המותב המקורי, אולם המבקש מילא פיו מים עד שניתן הפסק. במצב דברים זה, המבקש מנוע מלהעלות טענה זו לאחר מתן הפסק שלא נשא חן בעיניו (ראו: רע"א 1307/18 ספירא
נ' ביק (21.3.2018); רע"א 4336/16 פלס נ' רוזנבלום (9.8.2016); רע"א 1599/16 מכללת מעוף בע"מ נ' ברק (23.5.2016)).
9.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ח' בסיון
התשע"ח
(22.5.2018).
ש ו פ ט