רע"א 3299/99 גדעון ספירו נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בע"פ 348/98.

לטענת המבקש הוא הגיש את בקשתו באיחור של יומיים כיון שלא היה מודע לכך שהעיצומים בבתי המשפט לא חלו על בית המשפט העליון.

בהקשר זה מוסיף המבקש וטוען כי עניין העיצומים לא הובא כיאות לידיעת הציבור הרחב.

לבסוף טוען המבקש, כי מדובר באיחור של מה בכך וכי לא יגרם כל עיוות דין אם יוארך המועד כמבוקש.

דינה של בקשה זו להידחות.

אף אם נניח לטובת המבקש - ואינני קובעת כי כך הם הדברים - כי מדובר באיחור בן יומיים, הרי שגם איחור זה טעון הצדק, אשר אינו נמצא בבקשה שבפני.

בין שביתת בתי המשפט לבין האיחור בהגשת הבקשה אין כל קשר. מלבד העובדה שהשביתה לא חלה בבית המשפט העליון, הרי בקשת רשות הערעור הוגשה זמן רב לאחר סיום השביתה.

זאת ועוד: בא כח המבקש יכול, ואף חייב, לברר האם, מתי ובאלו בתי משפט מתקיימת שביתה, ולפעול בהתאם. המועדים בהם היתה שביתה פורסמו בעתונות ובהודעה רשמית של מנהל בתי המשפט. בירור פשוט במזכירות בית המשפט היה מבהיר לבא כח המבקש כי השביתה לא חלה בבית משפט זה.

בנוסף, נראה לי כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור להתקבל קלושים. על פני הדברים, אין הבקשה מעוררת כל שאלה משפטית, חוקתית או ציבורית, המצדיקה דיון בערכאה שלישית (בר"ע 108/82, חניון חיפה בע"מ

נגד מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

סיכומו של דבר, דין הבקשה להידחות הן בשל העדר הצדקה לאיחור, והן בשל סיכוייה הנמוכים של הבקשה לרשות ערעור להתקבל.

הבקשה נדחית.