רע"א 3300/07 שי ניידרמן נ. רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ

לפני בקשה למתן הוראות לעניין סיווג ההליך, כבקשה למתן רשות לערער או ערעור בזכות.

1.

לצורך דיון בבקשה, אתאר בקצרה את ההליכים שקדמו לה. המשיבה 1 (להלן: החברה) הגישה בקשה להקפאת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק). ביום 12.9.06 נתנה החלטה בדבר הקפאת הליכים לתקופה קצובה, התמנה נאמן והוקנו לו סמכויות לניהול החברה. המבקשים הם בני זוג אשר נטלו הלוואה מהמשיב 3 (להלן: בנק למשכנתאות) שהובטחה בערבות בנקאית אוטונומית שהוצאה על ידי המשיב 2 (להלן: הבנק) באמצעות החברה. המבקשת 2 הינה

בעלת מניות בחברה ובתו של מנכ"ל החברה. ביום 28.11.06 פנה הבנק למשכנתאות לבנק בדרישה לחילוט הערבות הבנקאית במלוא הסכום. הבנק לא פרע את הערבות, וחלף זאת פנה לבנק למשכנתאות בדרישה להימנע מחילוטה. בהמשך לכך, ב"כ הנאמן בהקפאת הליכים פנה לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בנוגע לחילוט הערבות. בבקשה נטען על ידו כי המבקשים הם העומדים מאחורי הבקשה לחילוט הערבות שכן בדרך זו יכוסה חובם כלפי הבנק למשכנתאות ובכך יוכלו להיפרע מהחברה בגין חלק מחוב החברה כלפיהם. הנאמן טען, כי בכך יש משום העדפת נושים אסורה. בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה

התקבלה בקשת הנאמן. בית המשפט קבע כי הדרישה לחילוט הערבות לא היתה ביוזמת הבנק למשכנתאות, אלא כתוצאה מפנית המבקשים אליו להעמדת ההלוואה לפרעון מיידי. עוד נקבע על ידו כי המבקשים הם בעלי עניין בחברה וכי ראוי למנוע מהם פעילות שמשמעותה העדפתם כנושים. כמו כן, נקבע כי לבית המשפט סמכות לעכב מי מוש ערבות בנקאית כחלק מסמכותו הרחבה יותר של עיכוב ההליכים בבית המשפט. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי בשלב זה, ראוי לקבל את בקשות הנאמן. בהמשך לכך, הצהיר בית המשפט כי דרישת המבקשים להעמדת סכום ההלוואה לפרעון מיידי באמצעות חילוט הערבות בטלה ונאסר עליהם לחזור על פנייה כאמור. כמו כן, חויבו המבקשים להמשיך בפרעון ההלוואה שקיבלו מהבנק למשכנתאות באופן סדיר וכן נקבע כי כל המחלוקות הנוגעות למעמד המבקשים כלפי החברה יידונו, בשלב ראשון, על ידי הנאמן בהקפאת הליכים.

2.

לטענת המבקשים, הדרך להשיג על החלטת בית המשפט הינה באמצעות ערעור בזכות. לטענתם, במקרה דנן, ההליך ננקט נגד צדדים שלישיים שאינם צד להליך הקפאת ההליכים, והוא הסתיים בהחלטה שהכריעה סופית במחלוקת שהתעוררה. עוד נטען כי בשים לב לכך שהפגיעה שנגרמה למבקשים הינה פגיעה סופית ולא זמנית, וכן בהעדר הליך עיקרי שאם יידחה, יביא הדבר לביטול הסעדים נגד המבקשים, עסקינן בפסק דין ולא בהחלטה אחרת. המשיבים 1,3 מותירים את הבקשה לשקול דעת בית המשפט. המשיבה 2

הודיע כי אין לה התנגדות בנוגע לאופן בו הוגש הערעור. המשיב 4 מסכים לדעת המבקשים כי הדרך להשיג על החלטת בית משפט קמא הינה ערעור בזכות. לטענתו, ראוי להחיל על המקרה דנן את הדין החל על פירוק חברה, ומכיוון שההחלטה נשוא ההליך סיימה את הטיפול שבמחלוקת, הרי שעל אף הימשכות הליך הקפאת ההליכים, דרך התקיפה הראויה להשיג על החלטת בית המשפט קמא הינה באמצעות הגשת ערעור בזכות.

3.

צו להקפאת הליכים לפי החוק מוגש במסגרת הליך של פשרה או הסדר בין חברה לבין נושיה או בעלי מניותיה (ראו סעיף 350(ב)-(ז) לחוק). לצורך סיווג הדרך להשיג על החלטות בית המשפט הדן בפשרה או הסדר על פי החוק

יש להחיל

את אותם כללים המיושמים במסגרת הליך פירוק חברה (ראו: ע"א 9279/05 גרנות ארגון שיתופי אזורי-אגודה שיתופית חקלאות מרכזית בע"מ נ' קיבוץ החותרים , תק-על 2006(2), 1088; ע"א 4952/06 רן קרול נ' עו"ד אבנר כהן , תק-על 2006(3), 4017). להבדיל מדיני פשיטת רגל, דיני הערעור לפי החוק ופקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 הולכים בתלם דיני הערעור הרגילים המבחינים בין "פסק דין" להחלטה אחרת" (ראו: רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ , פ"ד מב(4), 393; רע"א 10215/01 עו"ד יוחנן בלש בתפקידו כמנהל מיוחד נ' כונס הנכסים הרשמי , תק-על 2005(2), 3608 פסקה 4 לפסק דינו של כבוד השופט טירקל. ההוראה המיוחדת שהיתה קבועה לעניין פירוק בסעיף 291 לפקודה בוטלה כמיותרת. ראו: ש' לוין פרוצדורה אזרחית סדרי דין מיוחדים בבתי משפט (ירושלים, תשס"ג-2003) 111). לגבי של הליך לפירוק חברה

נקבע כי יש לראות בהחלטות שיש בהן משום "סגירה" של עניין, פסק דין סופי לעניין ערעור, על אף שהליכי הפירוק נמשכים (ראו דברי השופט ש' לוין (כתוארו אז) ברע"א 627/88 הנ"ל). עוד נקבע כי "הלכה זו מחויבת המציאות מטיבם של הליכי פירוק, הכרוכים בבירור זכויותיהם של צדדים שלישיים שונים במסגרת הפירוק" (ראו דברי הרשמת א' אפעל-גבאי בבש"א 4146/94 שלדון ג. אדלסון נ' אהרן ריינהולד , פ"ד מט(1) 299).

4.

השאלה העולה בענייננו היא אפוא האם החלטת בית משפט קמא "סגרה" את ההתדיינות בתיק באופן שיש לסווגה כפסק דין?

לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט ובתגובות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין מהווה החלטת בית משפט קמא פסק-דין אשר הדרך להשיג עליו הינה באמצעות הגשת ערעור בזכות. זאת, למרות שבנסיבות העניין, טענת המבקשים, לפיה מ דובר בהליך שננקט נגד צדדים שלישיים, אשר אינם חלק מהליך ההסדר, אינה מקובלת עלי. אמנם, ברי כי החלטת בית המשפט קמא משליכה על צדדים שלישיים במובן זה שבפועל, יש בה כדי להשמיט את העילה לדרישת הבנק למשכנתאות לחילוט הערבות שהועמדה על ידי הבנק. ברם עיון בהחלטת בית המשפט מעלה כי הסעד שניתן בהחלטה כוון כלפי המבקשים בלבד. מההחלטה עולה כי המבקשים הינם נושים של החברה, ולפיכך אין מקום להתייחס אליהם כאל צדדים שלישיים שהינם צדדים חיצוניים להליך ההסדר. במצב דברים זה, אין להקיש בענייננו מאותם מקרים בהם נקבע כי החלטת בית המשפט נתנה בנוגע לצד שלישי, שאינו צפוי ליטול חלק בהליך הפירוק או בהליך הסדר הנושים, ולפיכך הוא "יוצא מהתמונה" והליך מבחינתו "נסגר" (השוו: רע"א 4381/03 ש.כ מאגרי אנוש בע"מ נ' ז.מ מותגי אופנה בע"מ , תק-על 2005(2), 176). כאמור, חרף האמור, מקובלת עלי עמדת המבקשים והמשיב 4 לפיה החלטת בית משפט קמא הינה

פסק דין. זאת, שכן בית המשפט הכריע סופית בשאלת חילוט הערבות. כמובהר לעיל, בית המשפט אסר על המבקשים לדרוש את העמדת סכום ההלוואה לפרעון מיידי וכן חייב אותם להמשיך בפרעון ההלוואה.

בכך הכריע בית המשפט סופית בעניין מימוש הערבות הבנקאית, ככול שהדבר נובע מיוזמת המבקשים (השוו: ע"א 7168/03 שלמה חבר נ' עו"ד צוראיל לביא בתוקף תפקידו כנאמן של נגה אלקטרוניקה בע"מ (בהקפאת הליכים) ושל נגה תעשיות אלקטרו-מכניות (1986) בע"מ (בהקפאת הליכים) , תק-על 2005(3), 3910). אמנם, איני מתעלמת מכך שמהחלטת בית משפט קמא עולה כי החלטתו נתנה "בשלב זה" וכן יתכן ובעתיד יידרש בית המשפט למחלוקות נוספות שבין המבקשים לנאמן לגבי מעמדם כלפי החברה. אולם מ דובר באפשרות תיאורטית בלבד אשר תיתכן ולא תתממש. בשלב זה, הדיון בפני בית המשפט קמא הסתיים והמשך המחלוקות הנוגעות למעמדם של המבקשים הופנו לבירור בפני הנאמן. אין לשלול מראש את האפשרות כי אכן מחלוקות אלה ייושבו בדרג זה, ולא יהיו בעניין הנדון פניות נוספות אל בית המשפט הדן בהסדר הנושים. אוסיף, כי גם אם קיים ספק בענייננו בעניין סיווג ההחלטה, וזאת בשל מעמדם של המבקשים והימשכות הליך ההסדר, יש להעדיף את האפשרות הפרשנית המכירה בקיומה של זכות ערעור (ראו: ע"א 8838/02 אבי גולדהמר ושות' ו-11 אח' נ' עיריית חיפה , תק-על 2003(2), 1903; סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה)

התוצאה היא, שהבקשה מתקבלת. המבקשים יגישו ערעור תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו וכן ישלימו את סכום האגרה בהתאם. לתשומת לב המבקשים, מהעתק החלטת בית משפט קמא נשמט עמוד 3 נא לצרף לערעור עותק מלא של ההחלטה. החלטה זו תתויק בתיקי השופטים בערעור שייפתח.