רע"א 3301/21 חומרי בהניין עזאת ח'ליל בע"מ נ. פ.א.י. שיקום מחצבות הצפון בע

1.

בפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה – החלטה מיום 12.4.2021 (ע"א 19611-04-21, השופט א' באומגרט ) (להלן: ההחלטה הראשונה ) שדחתה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שנתן בית משפט השלום בקריות ביום 1.7.2020 (ת"א 27737-12-19) והחלטה נוספת מיום 9.5.2021 (ע"ר 9558-05-21, השופט מ' רניאל ) (להלן: ההחלטה השנייה ) שדחתה ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי (גם כן בתיק ע"א 19611-04-21) לדחות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו האמור של בית משפט השלום.

2.

מקורה של הבקשה דנן בתביעה בסדר דין מקוצר בסך של כ-350,000 שקלים שהגישה החברה המשיבה לבית משפט השלום נגד החברה המבקשת. בתמצית, יצוין כי ביום 11.5.2020 בית משפט השלום קיבל בקשת רשות להתגונן שהגישה המבקשת, בכפוף להפקדת ערובה בגובה מלוא הסכום הנתבע עד ליום 15.6.2020. בהמשך, ביום 1.7.2020, משלא הפקידה המבקשת את הסכום האמור, ניתן פסק דינו של בית משפט השלום אשר קיבל את התביעה במלואה.

3.

ביום 4.3.2021 הגישה המבקשת לבית משפט השלום בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין מאחר שלטענתה הן ההחלטה בנושא הפקדת הערובה והן פסק הדין לא הובאו לידיעתה במועד בשל כשל בייצוג מצדו של בא-כוחה הקודם. ביום 4.4.2021 דחה בית משפט השלום את הבקשה, בציינו, בין היתר, כי אין בטעמים שהוצגו כדי להצדיק את הגשת הבקשה בחלוף שמונה חודשים ממתן פסק הדין.

4.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ובצידה בקשה לעיכוב ביצועו. בעיקרו של דבר, המבקשת שבה על טענתה לפיה למדה באיחור על קיומו של פסק הדין וכן העלתה טענות שונות לעניין החיוב הכספי שעמד בבסיס התביעה.

5.

כאמור בפתח הדברים, במסגרת ההחלטה הראשונה דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע, בהדגישו כי עסקינן בחיוב כספי אשר על דרך הכלל אינו מצדיק היעתרות לסעד המבוקש, וכן כי המבקשת לא הוכיחה שעלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך. כן צוין כי אף לא הוכח שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים. בהמשך, ביום 3.5.2021, דחה רשם בית המשפט המחוזי אף את הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בעשותו כן הוא ציין, בין היתר, כי התנהלות המבקשת נגועה בחוסר תום לב וכי לא הובא הסבר המניח את הדעת לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה.

6.

כאמור, אף ערעור שהוגש על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי נדחה במסגרת ההחלטה השנייה לעיל.

7.

בבקשת רשות הערעור שבפני טוענת המבקשת כי נפלו שגגות בשתי ההחלטות שהתקבלו בעניינה ושבה על טענותיה כפי שהועלו בערכאות הקודמות. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני סבורה כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל את תשובת המשיבה .

טענות המבקשת אינן מעלות כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ואף לא נטען כך בבקשתה. שתי ההחלטות של בית משפט המחוזי, הן בבקשה לעיכוב ביצוע והן בבקשה להארכת מועד, נטועות היטב בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן ונוגעות ליישום הדין החל בסוגיות אלו. כמו כן, מעיון בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות ובנימוקיהן, לא התרשמתי שמתן רשות ערעור דרוש אף כדי למנוע עיוות דין למבקשת. לפיכך, בהתאם לתקנה 148א ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשע"ט-2018, אני דוחה את הבקשה.

8.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.