רע"א 3308/19 י.ש.ס השקעות בע"מ נ. טועמה והב

1.

המשיב 1 התקשר בהסכם עם המבקשת 1, חברת י.ש.ס השקעות בע"מ, המציגה עצמה כחברה הפועלת למימוש זכויות פנסיוניות והחזרי מס (להלן: המשיב ו החברה ). המבקש 2 עבד בזמנים הרלוונטיים כמנהל בחברה (להלן ביחד: המבקשים ). המשיב הגיש תביעה כספית נגד המבקשים ואדם נוסף (המשיב להליך הנוכחי, להלן:

הנאמן ), ובה טען, בעיקרם של דברים, כי החברה נטלה ממנו כספים מחסכונותיו הפנסיוניים מאחורי גבו , תחת מצג שלפיו ההתקשרות עמה היא לצורך קבלת החזרי מס. בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' ציזיק ) מצא כי החברה נהגה בחוסר תום לב, הן בשלב הטרום חוזי הן בביצוע ההסכם, והתנהלותה הביאה לטעות מצד המשיב בדבר מהות ההתקשרות; וכי המבקש 2 ביצע עוולות דומות כלפי המשיב באופן עצמאי. נוכח כך נקבע כי כל אחד מהמבקשים והנאמן חייבים, ביחד ולחוד, בהשבת העמלות שנגבו מהמשיב וכן בפיצוי בגין נזק בלתי ממוני, כפי שפורט בפסק הדין. כמו כן, חויבו המבקשים והנאמן בהוצאות משפט בסכום של 45,000 ש"ח, בין היתר נוכח מסקנת בית המשפט בדבר אופן התנהלותם בהליך, שהאריכה אותו שלא לצורך.

2.

הן המבקשים הן הנאמן הגישו ערעורים על פסק הדין של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל ) דחה את הערעורים ברובם, פרט לסוגיית הוצאות המשפט שנפסקו לטובת המשיב. בעניין אחרון זה נקבע כי לא היה מקום לזקוף לחובת המבקשים והנאמן בלבד את הימשכות ההליך וזו רובצת גם לפתחו של המשיב. על כן הוחלט להפחית את ההוצאות שפסק בית משפט השלום ב-10,000 ש"ח, היינו: לסכום של 35,000 ש"ח.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, שבצדה הוגשה "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע" פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בתמצית, טוענים המבקשים כי הוכח במקרה דנא שהמשיב חתם על הסכם ההתקשרות ומשכך – לא היה מקום לקבל את תביעתו, שהוגשה אך מן הטעם כי האחרון לא היה שבע רצון מהשירותים שקיבל מהחברה. לעמדת המבקשים, דחיית טענותיו של המשיב בדבר זיוף ומרמה הייתה צריכה להוביל לדחייה של יתר טענותיו בתביעה ולמסקנה כי גרסתו כולה אינה מהימנה. על כן – ומשהכרעתו של בית משפט השלום נשענת בעיקרה על עדות המשיב – יש לבטל את פסקי הדין של הערכאות הקודמות. המבקשים מוסיפים וטוענים כי המשיב לא הביא את הראיות להוכחת טענותיו כנדרש וכי לא היה מוצדק ליצוק בדיעבד משמעויות אחרות למערכת היחסים בין הצדדים, כפי שזו עולה מהסכם ההתקשרות, המבטא את אומד דעתם.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי,

התשמ"ד-1984. הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים, ורשות לערער אינה נדרשת כדי למנוע עיוות דין.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.