רע"א 331/05 גלעד וקסלמן נ. תותי תמיר

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' זפט), בה נדחתה בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשך הליכי מימוש משכנתה בקשר לנכס אשר 6.4 אחוזים מזכויות הבעלות בו נמצאים בידי המבקשים.

2.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. צדק בית משפט קמא בקבעו, כי הבקשה לסעד זמני הוגשה בשיהוי ניכר. המבקשים ידעו על דבר רישום המשכנתה לכל המאוחר במהלך שנת 2002, וזאת לפי גרסתם שלהם. למרות זאת, השתהו הם בהגשת תביעתם משך תקופה של כשנה, עד ליום 30.10.03. לא זו אף זו, התובענה כלל לא הופנתה במקורה כלפי המשיב 2, כמתבקש בנסיבות העניין, והוא לא צורף אליה כנתבע אלא בחלוף חודשים רבים נוספים. באשר לבקשה לעיכוב הליכי מימוש המשכנתה, הרי שזו הוגשה רק ביום 3.8.04. אין לקבל את טענת המבקשים, לפיה לא נדרשו הם להגיש את תביעתם ואת בקשתם האמורה אלא רק משנמסר להם על נקיטת הליכי ההוצאה לפועל. לנוכח טענתם כי רישום המשכנתה על המקרקעין נעשה שלא בידיעתם, אך סביר הוא כי היו הם נזעקים להגן על זכויותיהם מיד לאחר שנודע להם הדבר. משלא עשו כן, מתעורר לכאורה ספק לא מבוטל לגבי אמיתות הטענה, כי עובדת רישום המשכנתה הוסתרה מעיניהם. יתרה מכך, אף אם נלך לפי שיטת המבקשים, ונגרוס כי המועד בו יש להתחשב לעניין השיהוי הוא זה בו נודע להם על נקיטת הליכי ההוצאה לפועל, לא תשתנה מסקנתנו. על אף שהמבקשים טוענים באחד מסעיפי בקשת רשות הערעור, כי רק בחודש מאי 2004 הודע להם שהמשיב 2 פתח בהליכים למימוש המשכנתה, הגרסה המופיעה בהמשך הבקשה היא כי ההודעה נמסרה להם כבר בחודש ינואר באותה שנה. גרסה זו נתמכת באסמכתא המצורפת לתשובת המשיב 2 לבקשת רשות הערעור. אין בפי המבקשים הסבר של ממש מדוע עתרו לצו המניעה הזמני כעבור זמן כה רב. יוער, כי סביר מאוד שהמבקשים ידעו על הליכי ההוצאה לפועל במועד מוקדם עוד יותר, כבר בסמוך לאחר נקיטתם, מאחר שהם או בני משפחתם הקרובים מחזיקים במניותיה של אחת החברות כלפיהן ננקטו אותם הליכים.

3.אף מאזן הנוחות נוטה לרעתם של המבקשים, באשר הם לא הוכיחו כי מימוש הנכס הנדון יגרום להם לנזק שאינו ניתן לפיצוי כספי. המגרש אינו משמש למגוריהם של המבקשים ולא בנוי עליו דבר. לנוכח הסכסוך הקשה שנתגלע בין בעלי הזכויות במקרקעין, ספק רב אם יתאפשר ביצוע פרוייקט הבנייה שתוכנן על ידם, ואף ייתכן כי לא יהיה מנוס מפירוק השיתוף. משמע, אף אם המשכנתה לא תמומש, נראה כי ממילא זכויותיהם הנטענות של המבקשים לא יתבטאו, בסופו של דבר, בקבלת דירות מגורים שייבנו בנכס כי אם בתשלום כספי גרידא.

4.אשר על כן, הבקשה נדחית. הצו הארעי מיום 13.1.05 מבוטל. יוער כי טרם מתן ההחלטה עיינתי אף בבקשת המבקשים מיום 8.2.05. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ש"ח לטובת המשיבה 1 ובסכום של 15,000 ש"ח לזכות המשיב 2.