רע"א 3314/98 שושן משה נ. בנק לאומי לישראל

1.המשיב נקט הליכי הוצאה לפועל נגד המבקשים על פי פסק דין שניתן נגדם ונגד חייבים נוספים ביום 23.11.86. כשלוש שנים לאחר מכן, ביום 28.6.89, נעשה הסכם פשרה בין המשיב לבין אחד החייבים ועל פיו שילם אותו חייב סכום כסף לסילוק תביעת המשיב נגדו.

המבקשים טענו לפני ראש ההוצאה לפועל, לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז1967- (טענת "פרעתי"), כי אינם חייבים עוד למלא אחרי פסק הדין מכח התשלום ששילם אותו חייב על פי הסכם הפשרה הנזכר. ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כבוד הרשם מ' קבאני) בהחלטתו מיום 7.10.97, קיבל את טענתם והורה להפסיק את הליכי ההוצאה לפועל נגדם. המשיב ערער על ההחלטה לפני בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ס' ג'ובראן) אשר בפסק דינו מיום 15.5.98 קיבל את הערעור וביטל את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל. המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על פסק הדין.

2.בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי בין היתר, כי דין ערעורו של המשיב היה להתקבל בשל מעשה בית דין שנוצר בין בעלי הדין בהליך אחר, קודם. גם לעצם הענין, ובעיקר לפי לשונו של הסכם הפשרה הנזכר, קבע שאותו הסכם בא לפטור רק אותו חייב "מבלי להשפיע על חובותיהם של שאר החייבים".

3.לא מצאתי בטענותיהם של המבקשים טענה כלשהי החורגת מדלת אמותיו של הסכסוך הנדון, או המעוררת שאלה שיש בה חשיבות כללית המצדיקה דיון בערכאה שלישית. גם לעצם הענין לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.