החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 3318/21 פלוני נ. קצין התגמולים במשרד הביטחון

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · ועדה רפואית עליונה לתגמולים לפי חוק הנכיםבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, שקיבל ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לתגמולים והורה על דיון חוזר בעניין שיעור הנכות. נקבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית וכי לא נגרם עיוות דין, שכן המבקש יכול להעלות את טענותיו בדיון החוזר. לא נפסקו הוצאות.

העובדות

המבקש שירת בצה"ל ומוכר כזכאי לתגמולים בשיעור של 16% בגין מספר פגימות. בהליך נדון שיעור הנכות בגין פגיעה אורולוגית, והוועדה הרפואית העליונה העמידה אותה על 5% לאחר ערעור. בית המשפט המחוזי קיבל ערעור נוסף והורה על החזרת העניין לוועדה להשלמת התייחסות לטענות מגבלה במאמץ והפיריון.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם רשאית הוועדה הרפואית העליונה להעדיף את ממצאי בדיקתה הקלינית על פני בדיקות ההדמיה בקביעת שיעור הנכות?
  2. 2.האם מצדיקה הבקשה רשות ערעור לבית המשפט העליון כאשר פסק הדין המבוקש החזיר את העניין לדיון חוזר בוועדה?

הלכות

  1. 1

    פסק הדין המחוזי, שהורה על דיון חוזר בוועדה עם הוראות מפורשות, אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית ואינו גורם לעיוות דין, ולכן דין הבקשה להידחות.

    ״לא סברתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, ואף לא כי עלול להיגרם למבקש עיוות דין״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • בקשת רשות ערעור
  • ועדה רפואית עליונה
  • חוק הנכים
  • שיעור נכות
  • בדיקות הדמיה
  • פיריון
  • דיון חוזר
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"א 3318/21

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקש:

פלוני

נ ג ד

המשיב:

קצין התגמולים במשרד הביטחון

בקשת רשות ערעור על

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.3.2021 בע"ו 60024-09-20

שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' שמולביץ

בשם המבקש:

עו"ד צבי נויהאוס

החלטה

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.3.2021 (ע"ו 60024-09-20, השופטת ר' שמולביץ ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה הפועלת על-פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים ) מיום 2.7.2020.

2.

המבקש, אשר שירת בצה"ל בין השנים 2004-2001, מוכר כזכאי לתגמולים על-פי חוק הנכים בשיעור של 16% בגין מספר פגימות. ההליך דנן ממוקד בטענות המבקש בדבר הפגיעה האורולוגית ממנה הוא סובל.

3.

בתמצית ייאמר כי במסגרת פשרה שאליה הגיעו הצדדים בהליך קודם, נקבע כי עניינו של המבקש יועבר לוועדה רפואית אשר תקבע את שיעור נכותו ביחס לפגיעה זו. ועדה רפואית מחוזית שדנה בכך העמידה את שיעור הנכות בעניין זה על 1%. המבקש הגיש על כך ערעור לוועדה הרפואית העליונה, אשר קיבלה אותו והעמידה את שיעור הנכות על 5%. המבקש לא השלים אף עם זאת, והגיש ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. בתום הדיון בערעור ביום 3.6.2019 הסכים המשיב, בהמלצת בית המשפט המחוזי, להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה הרפואית העליונה על מנת שתבחן מחדש את סעיף הליקוי שיש להתאים למבקש, בהתאם למצבו, ותנמק את החלטתה כדבעי (ע"ו 49087-11-18).

4.

בהמשך לכך, התכנסה הוועדה הרפואית העליונה לדיון חוזר בעניינו של המבקש, אולם לא שינתה מהחלטתה הקודמת.

5.

המבקש הגיש ערעור נוסף על החלטתה העדכנית של הוועדה הרפואית העליונה, וזה התקבל על-ידי בית המשפט המחוזי. בפסק הדין נקבע כי קביעתה של הוועדה הרפואית העליונה הסתמכה על בדיקתה הקלינית, וכי היא רשאית להעדיף את ממצאי בדיקתה הקלינית על פני בדיקות ההדמיה. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי עיון בפרוטוקול של הדיון שהתקיים בוועדה הרפואית העליונה מעלה כי היא כלל לא התייחסה לטענת המבקש לפיה הוא מוגבל במאמץ גופני בשל כאביו, וכן לא התייחסה כלל לטענה של פגיעה נטענת בפיריון, על אף שהיה עליה לעשות כן. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת עניינו של המבקש פעם נוספת לוועדה הרפואית העליונה על מנת שתשלים את התייחסותה לשני נושאים אלה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי הוועדה הרפואית העליונה תשקול אם להזמין לצורך כך את המבקש לדיון נוסף, וכי מכל מקום עליה ליתן החלטה מנומקת שניתן יהיה להבינה.

6.

בקשת רשות הערעור נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. למעשה, היא ממוקדת בחלק מצומצם ביותר בפסק הדין, שבו ציין בית המשפט המחוזי כי "הוועדה רשאית ומוסמכת להעדיף את ממצאי בדיקתה הקלינית על פני בדיקות ההדמיה". לטענת המבקש, בכך אישר למעשה בית המשפט המחוזי את "התעלמותה" של הוועדה הרפואית העליונה מבדיקות ההדמיה שעבר המבקש במהלך השנים.

7.

לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתגובת המשיב. בעיקרו של דבר, לא סברתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, ואף לא כי עלול להיגרם למבקש עיוות דין – בהתחשב בתוצאתו של פסק הדין, שקיבלה למעשה את ערעורו של המבקש והורתה לוועדה הרפואית העליונה לדון בעניינו מחדש, תוך מתן הוראות קונקרטיות ומפורשות ביחס לדיון החוזר שיתבצע. למעשה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוון לכך שכל החלטה שתינתן תהיה מבוססת על שיקול דעת מנומק. זאת ועוד: מכלול טענותיו של המבקש שמורות לו והוא רשאי להעלותן בפני הוועדה הרפואית העליונה בדיון שיתקיים בעניינו.

8.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה

היום, כ"ב בסיון התשפ"א (2.6.2021).

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1פסק הדין המחוזי, שהורה על דיון חוזר בוועדה עם הוראות מפורשות, אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית ואינו גורם לעיוות דין, ולכן דין הבקשה להידחות.