פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 3318/21
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
קצין התגמולים במשרד הביטחון
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.3.2021 בע"ו 60024-09-20
שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' שמולביץ
בשם המבקש:
עו"ד צבי נויהאוס
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.3.2021 (ע"ו 60024-09-20, השופטת ר' שמולביץ ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה הפועלת על-פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים ) מיום 2.7.2020.
2.
המבקש, אשר שירת בצה"ל בין השנים 2004-2001, מוכר כזכאי לתגמולים על-פי חוק הנכים בשיעור של 16% בגין מספר פגימות. ההליך דנן ממוקד בטענות המבקש בדבר הפגיעה האורולוגית ממנה הוא סובל.
3.
בתמצית ייאמר כי במסגרת פשרה שאליה הגיעו הצדדים בהליך קודם, נקבע כי עניינו של המבקש יועבר לוועדה רפואית אשר תקבע את שיעור נכותו ביחס לפגיעה זו. ועדה רפואית מחוזית שדנה בכך העמידה את שיעור הנכות בעניין זה על 1%. המבקש הגיש על כך ערעור לוועדה הרפואית העליונה, אשר קיבלה אותו והעמידה את שיעור הנכות על 5%. המבקש לא השלים אף עם זאת, והגיש ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. בתום הדיון בערעור ביום 3.6.2019 הסכים המשיב, בהמלצת בית המשפט המחוזי, להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה הרפואית העליונה על מנת שתבחן מחדש את סעיף הליקוי שיש להתאים למבקש, בהתאם למצבו, ותנמק את החלטתה כדבעי (ע"ו 49087-11-18).
4.
בהמשך לכך, התכנסה הוועדה הרפואית העליונה לדיון חוזר בעניינו של המבקש, אולם לא שינתה מהחלטתה הקודמת.
5.
המבקש הגיש ערעור נוסף על החלטתה העדכנית של הוועדה הרפואית העליונה, וזה התקבל על-ידי בית המשפט המחוזי. בפסק הדין נקבע כי קביעתה של הוועדה הרפואית העליונה הסתמכה על בדיקתה הקלינית, וכי היא רשאית להעדיף את ממצאי בדיקתה הקלינית על פני בדיקות ההדמיה. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי עיון בפרוטוקול של הדיון שהתקיים בוועדה הרפואית העליונה מעלה כי היא כלל לא התייחסה לטענת המבקש לפיה הוא מוגבל במאמץ גופני בשל כאביו, וכן לא התייחסה כלל לטענה של פגיעה נטענת בפיריון, על אף שהיה עליה לעשות כן. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת עניינו של המבקש פעם נוספת לוועדה הרפואית העליונה על מנת שתשלים את התייחסותה לשני נושאים אלה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי הוועדה הרפואית העליונה תשקול אם להזמין לצורך כך את המבקש לדיון נוסף, וכי מכל מקום עליה ליתן החלטה מנומקת שניתן יהיה להבינה.
6.
בקשת רשות הערעור נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. למעשה, היא ממוקדת בחלק מצומצם ביותר בפסק הדין, שבו ציין בית המשפט המחוזי כי "הוועדה רשאית ומוסמכת להעדיף את ממצאי בדיקתה הקלינית על פני בדיקות ההדמיה". לטענת המבקש, בכך אישר למעשה בית המשפט המחוזי את "התעלמותה" של הוועדה הרפואית העליונה מבדיקות ההדמיה שעבר המבקש במהלך השנים.
7.
לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתגובת המשיב. בעיקרו של דבר, לא סברתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, ואף לא כי עלול להיגרם למבקש עיוות דין – בהתחשב בתוצאתו של פסק הדין, שקיבלה למעשה את ערעורו של המבקש והורתה לוועדה הרפואית העליונה לדון בעניינו מחדש, תוך מתן הוראות קונקרטיות ומפורשות ביחס לדיון החוזר שיתבצע. למעשה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוון לכך שכל החלטה שתינתן תהיה מבוססת על שיקול דעת מנומק. זאת ועוד: מכלול טענותיו של המבקש שמורות לו והוא רשאי להעלותן בפני הוועדה הרפואית העליונה בדיון שיתקיים בעניינו.
8.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ב בסיון התשפ"א (2.6.2021).
ש ו פ ט ת