רע"א 3319/99 הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז נ. חב' מסיקה ברוך בע"

ביום 12.3.00 נתתי את החלטתי בשתי בקשות הצטרפות שהוגשו במסגרת תיקים אלה. במסגרת החלטתי זו, דחיתי את בקשת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון וקיבלתי את בקשתו של מרכז השלטון המקומי בישראל (להלן: "מרכז השלטון המקומי"). לאחר מתן החלטתי זו פנתה המשיבה מספר 5 בע"א 3319/99, שהיא גם המשיבה מספר 1 בע"א 3329/99 (שתיקרא, להלן: "המשיבה") וביקשה כי אבטל את החלטתי. זאת, הואיל ובקשת מרכז השלטון המקומי בישראל לא הומצאה לה בשעתו וממילא לא ניתנה לה הזדמנות להגיב עליה. לפיכך איפשרתי למשיבה להעלות את טענותיה לעניין בקשת ההצטרפות. עתה, משהוגשו טיעוניה, אדרש להם.

1 עניינם של הערעורים נשוא הבקשה הוא, כאמור בהחלטתי מיום 12.3.00: "בשאלות תכנוניות הכרוכות בהוראות תכנית מיתאר מקומית נת/542/א. שאלות תכנוניות אלו נוגעות, בראש ובראשונה, לסוגיית היחס בין הליכי הפקעה לבין הליכים לייעודן של קרקעות פרטיות לצרכי ציבור במסגרת הליך איחוד וחלוקה מחדש שלא בהסכמת הבעלים.". את החלטתי להיעתר לבקשה לצירופו של מרכז השלטון המקומי כמשיב להליך ביססתי על הוראות תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות"), על הפרשנות שניתנה לתקנות אלו מאז מתן פסק הדין בבש"א 3973/91 (ע"א 494/89) אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית ואח' , פ"ד מה(5) 457, על ההכרה ההולכת ומתפתחת במעמדם של גורמים מייצגים כבעלי דין ראויים ועל מעמדו של מרכז השלטון המקומי כגוף מייצג האמון על עניינן של רשויות מקומיות.

2.בתגובה שבפני מתנגדת המשיבה לבקשת מרכז השלטון המקומי ומבקשת את ביטול החלטתי. טיעוניה המרכזיים לעניין זה הם אלה: מרכז השלטון המקומי לא מצא מקום להצטרף להליכים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי. אין מקום להתיר לו להצטרף כעת להליכים בבית המשפט העליון; המרכז לשלטון מקומי מייצג רשויות מקומיות - ולא גופי תכנון מקומיים, אין לו המומחיות והידע בענייני תכנון ובניה שאפשר והיה בהם כדי להצדיק את צירופו; אין מקום לצירופו כמשיב להליך, שעה שלמעשה הוא מבקש להצטרף לעמדת המערערים בע"א 3319/99 ו - 3329/99, ומטעם זה היה מקום לבחון את בקשתו כבקשה להגיש ערעור - ולדחותה; המרכז לשלטון מקומי אינו עומד אף במבחנים שנקבעו לצירוף משיב להליך, בהתאם להלכה שנקבעה בבש"א 3973/91: הוא עצמו לא ייפגע כלל מההליך, והרשויות המקומיות אותן הוא מייצג לא ייפגעו במישרין מן ההליך, צירופו יפגע בסדרי הדיון ויגרום לעיכובו, שכן בע"א 3066/97 הוגשו זה מכבר סיכומי הצדדים ובע"א 3319/99, 3329/99 הוגשו סיכומי המערערות ב- 30.3.00 וסיכומי המשיבות היו אמורים להיות מוגשים תוך שלושים יום לאחר מכן (ולעניין זה אתייחס בהמשך); הסוגייה המתעוררת בערעורים היא סוגייה עובדתית ספציפית וההכרעה בה אינה משליכה בהכרח על סוגיות אחרות ודומות; די בייצוג האינטרס הציבורי על ידי היועץ המשפטי לממשלה, ואין צורך בייצוג גורמים אחרים.

3.אכן, מרכז השלטון המקומי לא נטל חלק (וככל הידוע לא ביקש ליטול חלק) בהליכים שהתקיימו בערכאה הראשונה. אילו היה המדובר בגוף פרטי אפשר שהייתי זוקף עובדה זו לחובתו בבואי לדון בבקשתו להצטרף עתה להליך (וראו: ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין בע"מ נ' עירית ראשון לציון בע"מ , לא פורסם, בש"א 218/00 דיירי מבנה עופרים בע"מ נ' החברה להגנת הטבע , לא פורסם). אולם איני סבור שאותם שיקולים היאים לעניין הצטרפות גוף שהוא בעל עניין נקודתי בהליך יפים לעניין גוף שעניינו בהליך נושא אופי ציבורי-ייצוגי: ממי שיש לו עניין ישיר בהליך נדרש, כי יפעל בעניינו מרגע שנודע לו דבר ההליך - ולא ימתין ויכלכל את צעדיו בהתאם להתפתחויות. לא כך הוא הדבר כאשר המדובר במי שעניינו בהליך הוא עקרוני וכללי. לענין זה, מידת העניין שיש לו בפסק דין של בית משפט שלום, ואף בית משפט מחוזי היא מופחתת, שהרי פסיקתם של אלה אינה מהווה תקדים מחייב כלפי כולי עלמא. לא כך הוא הדבר כאשר ההליך מגיע לבית המשפט העליון, ומקל וחומר שהצידוק להצטרפותו להליך בשלב זה עשוי לנבוע גם מן העובדה שפסיקת בית המשפט המחוזי בסוגייה היא סותרת. אי לכך, איני סבור שהימנעותו של מרכז השלטון המקומי מלהידרש להליכים בבית המשפט למחוזי יוצרת מניעות.

4.אני מוכן לקבל, ולו לצורך הדיון כאן, גם את הטענה לפיה מרכז השלטון המקומי אינו מוגדר, על פני הדברים, כגוף שעיקר עיסוקו ומומחיותו הם בתחום התכנון דוקא. עם זאת, אין בכך כדי לשלול מזיקתו להליכים נשוא בקשת ההצטרפות: הצדדים להליכים אינם רק גופי תכנון: עירית נתניה היא צד לכל הערעורים ובפסק הדין נשוא ע"א 3066/97 היא מוגדרת כנהנית המעשית של החלטת גורמי התכנון העומדת בבסיס ההליכים. משמע: לערעורים השלכות לא רק על פעולתם של גופי התכנון אלא על פעולתן של הרשויות המקומיות הזוכות, למעשה, להקצאת מקרקעין, על בסיס החלטות אלו. לפיכך (ומבלי להיכנס לעומק הזיקה שבין רשויות מקומיות לגופי תכנון מקומיים), די לי במומחיות ובייצוגיות (עליהן לא חלקה המשיבה) של המרכז לשלטון מקומי ככל שהדבר נוגע לפעילות המוניציפלית הכללית.

5.גם הטענה לפיה יש לראות את מרכז השלטון המקומי כ"מערער" ולא כמשיב אינה מקובלת עלי: לשון תקנה 425 לתקנות היא ברורה: מי שלא היה בעל דין בערכאה ראשונה אינו "מערער", ניתן לצרפו, בנסיבות מסויימות, כ"משיב" - אפילו עמדתו תומכת, למעשה, בעמדת בעל דין מקורי שהגיש את הערעור (וראו: ע"א 5586/98 ICTS Intenational N.V

נ' לונג השקעות בע"מ , לא פורסם). תוארו אינו מגביל את טיעונו. לסוגיית צירופו של מרכז השלטון המקומי כמשיב, בהתאם להלכה שנקבעה בבש"א 3973/91, התייחסתי בהחלטתי מיום 12.3.00. לא מצאתי בטיעוני המשיבה עילה לשינוי התייחסותי שם .

6.בהתייחס לעיכוב בדיון ולסירבולו: בע"א 3066/97 אכן הושלם סבב הסיכומים זה מכבר. אלא שביום 24.6.99 החליט בית המשפט העליון (כב' המשנה לנשיא וכב' השופטים ד' דורנר ומ' אילן) על הרחבת ההרכב שידון בו, ביום 20.1.00 הורה כב' נשיא בית המשפט העליון על איחוד הדיון בערעור זה יחד עם הדיונים בע"א 3319/99 ו - 3329/99 - בהסכמת המשיבה, והצו לסיכומים בשני התיקים האחרונים הוצא ב- 26.1.00. העיכוב והסירבול שייגרמו עקב צירוף מרכז השלטון המקומי אינם רבים איפוא, לא אבסולוטית ולא יחסית. עיקר העיכוב בשמיעת ע"א 3066/97 נובע איפוא מצירוף התיקים - ולא מצירוף בעלי דין. אדרבא - צירוף זה אף הביא לזירוז שמיעתם של ע"א 3319/99 ו - 3329/99, שהמשיבה היא צד להם. לא למותר להוסיף, לעניין זה, כי כמעט בד בבד עם הגשת הבקשה שבפני הודיעה המשיבה (ביום 4.5.00), כי היא זקוקה לשהות נוספת להגשת סיכומיה (שהיו אמורים להיות מוגשים ביום 7.5.00) - עד ליום 22.6.00. כך שהעיכוב הנטען ייבלע, רובו ככולו, בתקופת הארכה שביקשה המשיבה, ואין ביתרתו (ככל שהיא קיימת) או בסירבול הנובע מן הצירוף כדי להביא לשלילת הצירוף המבוקש (והשוו: ע"א 5586/98 הנ"ל).

7.באשר להיות המחלוקת כאן מחלוקת עובדתית ספציפית: אין עוררין שנקודת המוצא לדיון בערעורים היא, כבכל תיק, מערכת עובדתית מסויימת. עם זאת, אין בידי לקבל את הטענה שעקב זאת אין לראות בדיון בערעורים אלה כל היבט עקרוני או כל שאלה החורגת מתחומה של המערכת העובדתית הספציפית שביסודם: לא זו התמונה המצטיירת מפסקי הדין נשוא הערעורים או מכתבי הטענות שהוגשו עד כה במסגרתם. גם העובדה שההרכב שנדרש לראשונה לע"א 3066/97 מצא לנכון להחליט על הרחבת ההרכב שידון בערעור, אינה מתיישבת עם טענה זו.

8.באשר לטענה, כי היועץ המשפטי לממשלה הוא המייצג הראוי של האינטרס הציבורי: היועץ המשפטי לממשלה אכן מוסמך, מכח דין (וראו: פקודת סדר הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] להתייצב בכל הליך בו מתעוררים "זכות של מדינת ישראל או זכות ציבורית או ענין ציבורי". אולם מבלי לגרוע מזכות זו וממעמד זה, אין לומר, כי זכות זו (בין אם מומשה בפועל ובין אם לאו) מוציאה את זכותם של גופים אחרים המייצגים זכויות של מגזרים מסויימים בציבור. לעניין זה התייחסתי בהרחבה בהחלטתי מיום 12.3.00 והאמור שם יפה גם לעניין החלטתי זו.

אי לכך, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתי מיום 12.3.00, גם לאחר עיון בטיעוני המשיבה. בהמשך להחלטתי זו, אני מורה, כי מרכז השלטון המקומי יוכל הגיש את סיכומיו תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו וכי המשיבה תוכל להשיב על סיכומים אלה (ועל סיכומי המערערות בע"א 3319/99 ובע"א 3329/99) תוך שלושים יום ממועד שיומצאו לה סיכומי מרכז השלטון המקומי. הוראות סעיף 3 לצו לסיכומים מיום 26.1.00 יחולו על מרכז השלטון המקומי, בשינויים המחוייבים.