פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3332/10
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
ש. אנפה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. אם דבליו זנדר פסילטי אנג'ינירינג ישראל
2. אינטל ישראל (74) בע"מ
3. בנק הפועלים בע"מ סניף קרית גת
4. בנק הפועלים בע"מ סניף רמת השרון
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי מרכז ב-ת"א 30695-03-10 שניתנה ביום 23.3.2010 על ידי כבוד
השופט
א' יעקב
בשם המבקשת:
עו"ד רנה שבולת
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב ), בה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני, לפיו תימנענה המשיבות 1 ו-2 מחילוט ערבויות בנקאיות אוטונומיות.
2.
המבקשת היא חברה העוסקת בביצוע עבודות גמר בפרויקטים העוסקים בבניה. המשיבה 1 עוסקת בניהול ופיקוח על הקמת פרויקטים בתחום הבניה. המשיבה 2 היא הבעלים של הפרויקט לגביו התקשרו הצדדים בעסקה. לאחר משא ומתן נקשר הסכם בין הצדדים והמבקשת החלה בביצוע העבודות. על פי ההסכם, נתנה המבקשת למשיבות 1 ו-2 ערבויות בנקאיות אוטונומיות בסכום כולל של 725,000 ש"ח, להבטחת ביצוע העבודות. אין מחלוקת כי המבקשת לא סיימה את העבודות ואינה נמצאת בשטח ביצוע העבודות.
3.
המבקשת הגישה נגד המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז (ת"א 30695-03-10). כן הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני. לטענת המבקשת, חייבת לה המשיבה 1 כ-20,000,000 ש"ח, אך היא העמידה את תביעתה על סך 14,000,000 ש"ח, מטעמי אגרה. לטענת המבקשת, היא ביצעה עבודות על פי ההסכם וכן עבודות נוספות ותמורתן של עבודות אלה לא שולמה לה. המבקשת טוענת, כי אין הצדקה למימוש הערבויות הבנקאיות ויש למנוע מימושן.
4.
ביום 23.3.2010 דחה בית המשפט את הבקשה למתן צו מניעה זמני. בית המשפט קבע, כי מלשון כתבי הערבות הבנקאית עולה, כי הערבויות הן אוטונומיות והן תמומשנה גם מבלי שהמשיבות יידרשו להוכיח, לפרט או לבסס את דרישתן, ומבלי לדרוש את סכום הערבות קודם לחילוט כתב הערבות. כלומר, חילוט הערבות יכול שייעשה בלא כל זיקה וקשר לעסקת היסוד שבין הצדדים ובלבד שייעשה בתום לב וביושר. בית המשפט קבע, כי על פי ההלכה הפסוקה, הערבות הבנקאית האוטונומית היא עצמאית ובלתי תלויה ביחסים שבין הנושה לחייב. נקבע, כי אמנם לכלל בדבר האוטונומיות של הערבות הבנקאית קיימים חריגים, שהם חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות. אלא, שבמקרה דנן, השערותיה של המבקשת בדבר תכנית מרמה מתוכננת אינן נסמכות על ראיות. בתיאור העובדתי העולה מן האמור בתצהיר ומן הנספחים לו לא נמצא דבר המלמד על נסיבות מיוחדות או מרמה שיהיה בהן כדי לגרום לעקרון האוטונומיות של הערבויות לסגת מפניהן. בהחלט ייתכן כי קיימות מחלוקות חוזיות בין הצדדים, אך עצם קיום המחלוקות אינו מצביע על מרמה דווקא. לפיכך, דחה בית המשפט, כאמור, את הבקשה. בהחלטתו מיום 12.4.2010 עיכב בית המשפט את חילוט הערבויות עד לתום המועד להגשת בקשת רשות ערעור, וככל שתוגש – עד להכרעה בה.
5.
בקשת רשות הערעור שבפניי נסובה על החלטתו של בית המשפט מיום 23.3.2010. יצוין, כי בקשת רשות הערעור הוגשה רק ביום 2.5.2010, והערבון בה הופקד רק לפני ימים ספורים.
6.
החלטת בית המשפט המחוזי – בדין יסודה. ערבות בנקאית אוטונומית הינה עצמאית ומנותקת מעסקת היסוד, והאפשרות לחלטה תהיה פועל יוצא של התנאים הנקובים בכתב הערבות עצמו. לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית קיימים חריגים, בדמות מרמה ונסיבות מיוחדות. חריגים אלו יחולו במקרים נדירים, בהם התנהגות הנערב היתה חמורה במיוחד (רע"א 1765/00 י.מושקוביץ חברה קבלנית לבניין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובניין בע"מ ,
פ"ד נה(2), 477 ). במקרה שלפניי, לא עלה בידי המבקשות להראות כי מתקיימים החריגים שנקבעו בפסיקה. המבקשת שבה בפניי על טענותיה בדבר מרמה מתוכננת מצד המשיבות. דא עקא, טענותיה אלה לא הוכחו, ואין בעצם העלאתן כדי להצביע על קיומה של מרמה במידה המצדיקה חריגה מעקרון האוטונומיות של הערבויות. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, טענותיה של המבקשת מצביעות על קיומן של מחלוקות חוזיות בין הצדדים, אך אין בהן די כדי להצביע על מרמה. יש לזכור, כי קבלת טענות המבוססות על עסקת היסוד לשם מניעת חילוט הערבות, עלולה לגרוע מתכליתה של הערבות הבנקאית לשמש אמצעי חשוב להקניית בטחון ויציבות בעסקאות מסחריות.
7.
בשולי בקשתה הודיעה המבקשת על "כוונתה" להגיש "בימים הקרובים" בקשה להגשת ראיות נוספות במסגרת בקשת רשות הערעור, הנוגעות, על פי הטענה, לניהול עסקי המשיבה 1 במרמה. בקשת רשות הערעור הוגשה כאמור ביום 2.5.2010, ועד היום לא הוגשה כל בקשה להגשת ראיות נוספות. מכל מקום, ככל שבידי המבקשת ראיות נוספות שלשיטתה עשויות להשפיע על ההחלטה בעניין צו המניעה, ולהצדיק עיון חוזר בה, על המבקשת להגישן בהליך מתאים לבית המשפט המחוזי. איני מחווה כל דעה בעניין אותן ראיות, שאינן בפניי כאמור. עיכוב חילוט הערבויות יוותר על כנו למשך 7 ימים מהיום. לאחר מכן, אם לא תינתן החלטה אחרת בבית המשפט המחוזי, יפוג תוקפו של צו העיכוב.
8.
כאמור, הבקשה נדחית. צו עיכוב הביצוע שניתן בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.4.2010 יוותר על כנו למשך 7 ימים מהיום. למשך תקופה זו תיוותר על כנה גם החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 18.4.2010, לפיה "תוקפן של הערבויות יוארך מעת לעת עד לתום תקופת עיכוב הביצוע". משלא התבקשה תשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד בסיון
התש"ע (27.5.2010).
ש ו פ ט ת