רע"א 3337/03 הוארד רייס נ. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט י' זפט) שדחה את בקשת העותר למתן סעד זמני כנגד המשיבים.

המבקש מנהל כנגד המשיבים תובענה ייצוגית. המשיבות 1 עד 4 הן חברות שעיסוקן הנפקה וסליקה של כרטיסי אשראי. המשיבים 5 עד 7 הם בנקים. במועד הגשת הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, החזיקו המשיבים 5 ו-6 במניות המשיבה 1 והמשיב 7 החזיק במניותיהן של המשיבות 3 ו-4. מניותיה של המשיבה 2 הוחזקו, בין היתר, בידי המשיבים 1, 5 ו-6. במסגרת התובענה, טוען המבקש כי חברות כרטיסי האשראי גבו מבתי עסק, וממשיכות לגבות, עמלת סליקה בשיעור מופרז. בשל כך, נגרם לבתי העסק, כך על-פי כתב התביעה, נזק בגובה ההפרש שבין סכום העמלה הראוי לבין סכום העמלה שנגבתה בפועל. לא מכבר, עתר המבקש לקבלת צו זמני המורה לכל אחד מן המשיבים:

להמנע מלהשמיד ולשמור את כל המסמכים ורשומות המחשב הרלבנטיים לבירור התביעה, לרבות מסמכים ורשומות הקשורים לעלויות הסליקה, לקטגוריות העמלות, לשיעור העמלות ולסכומן אשר שילם כל אחד מבתי העסק וכן לשיעורי העמלות אשר הועברו ע"י חברות כרטיסי האשראי לבנקים השונים שהנפיקו את כרטיסי האשראי שבהם נעשו הרכישות בבתי העסק, עד לסיום הדיון בתובענה בפסק דין חלוט.

נוסף לכך, ביקש העותר לחייב כל אחד מן המשיבים להפקיד בבית המשפט, בתוך שלושים ימים, אישור חתום על-ידי רואה חשבון, לפיו ננקטו הצעדים הדרושים למניעת השמדת המידע הרלבנטי. העותר טען כי בלא מתן הסעד הזמני עלולים המשיבים להשמיד את הראיות הרלבנטיות להוכחת נזקה של קבוצת התובעים, כך שאם תתקבל התובענה, לא יוכלו התובעים לממש את זכייתם.

2.בית המשפט קמא קבע כי לא הונחה תשתית לכאורה המקימה חשש להשמדת המסמכים הרלבנטיים לבירור התובענה. בין היתר, סמך בית המשפט על העובדה שהבקשה למתן הסעד הזמני הוגשה לאחר חלוף כארבע שנים וחצי מיום הגשת התביעה העיקרית. כיוון שכך, דחה את הבקשה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, איני רואה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 10,000 ש"ח.