החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 3337/03 הוארד רייס נ. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

תובענות ייצוגיות · סעד זמני לשמירת מסמכים וראיותבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה בקשה למתן סעד זמני בתובענה ייצוגית

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה בקשה לצו זמני לשמירת מסמכים בתובענה ייצוגית נגד חברות כרטיסי אשראי ובנקים. נקבע כי לא הונחה תשתית לכאורה לחשש להשמדת ראיות, בין היתר בשל הגשת הבקשה כארבע שנים וחצי לאחר התביעה. המבקש חויב בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.

העובדות

המבקש מנהל תובענה ייצוגית נגד חברות להנפקה וסליקה של כרטיסי אשראי ונגד בנקים, בטענה לגביית עמלת סליקה מופרזת מבתי עסק. המבקש עתר לצו זמני לשמירת מסמכים ורשומות ולהפקדת אישור רואה חשבון, לאחר שחלפו כארבע שנים וחצי מהגשת התביעה העיקרית.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות בצו זמני למשיבות ולבנקים לשמור ולא להשמיד מסמכים ורשומות רלבנטיים לתובענה ייצוגית בדבר עמלות סליקה?
  2. 2.האם הוכחה תשתית לכאורה המקימה חשש להשמדת ראיות המצדיק מתן סעד זמני?

הלכות

  1. 1

    שיהוי משמעותי בהגשת בקשה למתן סעד זמני לשמירת מסמכים עשוי לשלול קיומה של תשתית לכאורה לחשש מהשמדת ראיות.

    ״בית המשפט קמא קבע כי לא הונחה תשתית לכאורה המקימה חשש להשמדת המסמכים הרלבנטיים לבירור התובענה.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • סעד זמני
  • השמדת מסמכים
  • תובענה ייצוגית
  • עמלת סליקה
  • כרטיסי אשראי
  • בתי עסק
  • תשתית לכאורה
  • רשות ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

רע"א

3337/03

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

המבקש:

הוארד רייס

נ ג ד

המשיבות:

1. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ

2. דיינרס קלוב ישראל בע"מ

3. ישראכרט בע"מ

4. פועלים אמריקן אקספרס בע"מ

5. בנק לאומי לישראל בע"מ

6. בנק דיסקונט לישראל בבע"מ

7. בנק הפועלים בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי

בתל-אביב-יפו מיום 20.3.03 בבש"א 4362/03

(ות.א. 2588/98) שניתנה על-ידי כבוד השופט י' זפט

בשם המבקש: עו"ד ר'

רוטמן, עו"ד ט' רוטמן

החלטה

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט י' זפט) שדחה את בקשת העותר למתן סעד זמני כנגד המשיבים.

המבקש מנהל כנגד המשיבים תובענה ייצוגית. המשיבות 1 עד 4 הן חברות שעיסוקן הנפקה וסליקה של כרטיסי אשראי. המשיבים 5 עד 7 הם בנקים. במועד הגשת הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, החזיקו המשיבים 5 ו-6 במניות המשיבה 1 והמשיב 7 החזיק במניותיהן של המשיבות 3 ו-4. מניותיה של המשיבה 2 הוחזקו, בין היתר, בידי המשיבים 1, 5 ו-6. במסגרת התובענה, טוען המבקש כי חברות כרטיסי האשראי גבו מבתי עסק, וממשיכות לגבות, עמלת סליקה בשיעור מופרז. בשל כך, נגרם לבתי העסק, כך על-פי כתב התביעה, נזק בגובה ההפרש שבין סכום העמלה הראוי לבין סכום העמלה שנגבתה בפועל. לא מכבר, עתר המבקש לקבלת צו זמני המורה לכל אחד מן המשיבים:

להמנע מלהשמיד ולשמור את כל המסמכים ורשומות המחשב הרלבנטיים לבירור התביעה, לרבות מסמכים ורשומות הקשורים לעלויות הסליקה, לקטגוריות העמלות, לשיעור העמלות ולסכומן אשר שילם כל אחד מבתי העסק וכן לשיעורי העמלות אשר הועברו ע"י חברות כרטיסי האשראי לבנקים השונים שהנפיקו את כרטיסי האשראי שבהם נעשו הרכישות בבתי העסק, עד לסיום הדיון בתובענה בפסק דין חלוט.

נוסף לכך, ביקש העותר לחייב כל אחד מן המשיבים להפקיד בבית המשפט, בתוך שלושים ימים, אישור חתום על-ידי רואה חשבון, לפיו ננקטו הצעדים הדרושים למניעת השמדת המידע הרלבנטי. העותר טען כי בלא מתן הסעד הזמני עלולים המשיבים להשמיד את הראיות הרלבנטיות להוכחת נזקה של קבוצת התובעים, כך שאם תתקבל התובענה, לא יוכלו התובעים לממש את זכייתם.

2.בית המשפט קמא קבע כי לא הונחה תשתית לכאורה המקימה חשש להשמדת המסמכים הרלבנטיים לבירור התובענה. בין היתר, סמך בית המשפט על העובדה שהבקשה למתן הסעד הזמני הוגשה לאחר חלוף כארבע שנים וחצי מיום הגשת התביעה העיקרית. כיוון שכך, דחה את הבקשה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, איני רואה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"א באלול תשס"ג

(18.9.2003).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בשא 4362/03

הלכות

  1. 1שיהוי משמעותי בהגשת בקשה למתן סעד זמני לשמירת מסמכים עשוי לשלול קיומה של תשתית לכאורה לחשש מהשמדת ראיות.