רע"א 337/09 מדרך עוז - מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ נ. יצחק אברהם ו

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' קולה), לפיה נדחתה טענת מניעות שהעלתה המבקשת נגד תביעה מטעם המשיבים.

2.

המבקשת הינה אגודה שיתופית שהייתה בעלת מניות ב"תנובה". במסגרת עסקה בה נרכשה השליטה ב"תנובה", קיבלה המבקשת תמורה בסך 9.6 מיליון ש"ח עבור מניותיה. ביום 5.5.08 קיימה המבקשת אסיפה כללית בעניין חלוקת התמורה בין חבריה. בישיבה הועלו שש חלופות אפשריות לחלוקת התמורה וכן הוסכם כי תיערך הצבעה חשאית לבחירת החלופה המועדפת. ביום 27.5.08 נערכה ההצבעה והוחלט ברוב קולות כי 60% מהתמורה יחולקו באופן שווה בין כלל החברים ואילו 40% יחולקו בין המשקים היצרניים. ביום 5.6.08 הגישו המשיבים, שהינם חברים במבקשת, לבית המשפט המחוזי תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו ההחלטה מיום 27.5.08 בטלה ועל המבקשת לחלק את התמורה באופן שוויוני בין כלל חבריה. המבקשת, מצידה, טענה כי המשיבים מנועים מלתקוף את ההחלטה מאחר שהיו שותפים בהליכי קבלתה. במסגרת דיון קדם משפט שנערך בתובענה הסכימו הצדדים כי בכפוף לדיון בטענת המניעות יעוכב המשך הדיון בתובענה עד להכרעה בבג"ץ 861/07 התלוי ועומד בפני בית משפט זה. בג"ץ 861/07 עוסק בחלוקת התמורה מעסקת רכישת השליטה ב"תנובה" באגודה השיתופית ניר בנים (להלן - בג"ץ ניר בנים ). ביום 8.12.08 דחה בית המשפט המחוזי את טענת המניעות שהעלתה המבקשת. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי קבע כי אין ממש בטענת המניעות שהעלתה המבקשת וכי התובענה תידון לגופה. זאת, בכפוף לתוצאה בבג"ץ ניר בנים. לא מצאתי כי המבקשת הציגה טעם המצדיק מתן רשות ערעור על החלטה זו. המבקשת אמנם טוענת כי אם תינתן לה רשות ערעור ותתקבל טענת המניעות יהיה בכך כדי לייתר את המשך הדיון בתובענה. ואולם, על פני הדברים לא השתכנעתי כי מדובר בטענה כה חזקה שתצדיק התערבות של ערכאת הערעור בשלב מקדמי של ההליך. אינני סבור כי אי-מתן רשות ערעור בשלב זה יוביל לקיומו של הליך מיותר או שגוי, או שייגרם נזק של ממש למבקשת (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). מכל מקום, ברי כי אם בסופו של יום לא תצלח דרכה של המבקשת ויינתן פסק דין נגדה, תוכל היא לתקוף את החלטת בית המשפט לעניין המניעות במסגרת ערעור על פסק הדין. משמע, דחייתה של טענת המניעות על ידי הערכאה הדיונית במסגרתה של ההחלטה עליה מלינה המבקשת, אינה סותמת את הגולל על הטענה. משמתברר כי תינתן למבקשת אפשרות להעלות הטענה בעתיד בפני ערכאת הערעור, הרי בנסיבות העניין אין הצדקה למתן רשות ערעור.

4.

טענה נוספת אותה העלתה המבקשת הינה כי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה "המשך הדיון בתיק יהיה לפי התוצאה בבג"צ ניר-בנים" אינה משקפת את הסכמת הצדדים בהקשר זה. אף בטענה זו לא מצאתי הצדקה למתן רשות ערעור על ההחלטה. לטעמי, ניתן לקרוא את החלטת בית המשפט המחוזי באופן העולה בקנה אחד עם הסכמת הצדדים כפי שתוארה על-ידי המבקשת. מעבר לכך, ככל שלמבקשת יהיו טענות לעניין זה, תוכל היא להעלות אותן בפני בית המשפט המחוזי לאחר שתתקבל ההכרעה בבג"ץ ניר בנים. אין אני רואה טעם לדון בעת הזו בשאלה כיצד תשפיע הכרעה שטרם נתקבלה על ההליך התלוי בפני בית המשפט קמא ומה הנפקות המדויקת של ההסכמה שהושגה בין בעלי הדין.

5.

הבקשה נדחית אפוא ללא צורך בתשובה.