רע"א 3373/07 פלוני נ. קצין תגמולים לפי חוק הנכים

1.

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים י' טימור, סגן-נשיא, נ' הנדל, סגן-נשיא ור' ברקאי) שלפיו נדחה ערעור על פסק הדין שניתן על ידי ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב].

2.

המבקש, יליד 1962, שירת בצה"ל בין השנים 1980-1987. בשנת 1985 הגיש תביעה לקצין התגמולים עקב פגימה של כריתת אשך. תביעתו נדחתה משום שלא הוכח קשר סיבתי בין הפגימה לתנאי השירות הצבאי. לא הוגש ערעור על החלטה זו. ביום 15.5.03 הגיש המבקש בקשה לקצין התגמולים להביא ראיה חדשה מכח סעיף

35(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: החוק ). בעקבות קבלת הבקשה הוכרה נכותו של המבקש עקב השירות בשיעור של 20%. המבקש הגיש בקשה נוספת להכיר גם בנכות נפשית, וקצין התגמולים הכיר בתסמונת פוסט טראומטית בשיעור של 20%. הנכות המשוקללת של המבקש הועמדה על 36%.

3.

המבקש פנה לוועדת הערר לפי החוק להכיר בתביעתו לתשלום תגמולים עוד מיום שחרורו מן השירות מכח סעיף 18(ו) לחוק, או מיום הגשת תביעתו המקורית בשנת 1985. ועדת הערר דחתה את בקשתו בנימוק שסעיף 35(ב) לחוק קובע כי משנתקבלה התביעה מכח ראיה חדשה ניתן לפסוק תגמולים רק שנה רטרואקטיבית ואין להחיל את סעיף 18(ו) לחוק, בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 1597/92 קצין התגמולים נ' ממן, פ"ד מז (2) 478 (1993). על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. נקבע (כב' השופטים נ' הנדל ור' ברקאי) כי לא הוכח עובדתית שהמבקש סובל ממחלת נפש וכי יש קשר בין מחלה זו לסיבה שבגינה לא הגיש המבקש תביעה לתגמולים בעניין זה עד המועד בו הוגשה, וגם כי מחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש לא עולה המועד ממנו סובל המבקש מנכות נפשית. כב' השופט טימור סבר גם הוא כי יש לדחות את הערעור, אולם בנימוק שסעיף 35(ב) לחוק הוא סעיף ספציפי הדן בתגמולים שיש לשלם על פי תביעה שהוגשה מכח ראיה חדשה, שאז התשלום מוגבל לשנה רטרואקטיבית, כקבוע באותו סעיף. עוד קבע כי אין מקום להחיל את סעיף 18(ו) לחוק, מאחר והוא חל רק על תביעה ראשונה ולא מתקיים התנאי לפיו היה אמור להתמנות למבקש אפוטרופוס.

מכאן הבקשה שבפניי.

5.

המבקש מתאר בבקשתו את ההליכים שקדמו למתן פסק הדין.

לטענתו, יש להכריע בשאלה האם צדק השופט טימור בקביעתו כי סעיף 35 לחוק הינו סעיף ספציפי אשר אינו מאפשר להכיר רטרואקטיבית בנכות של נכה מעבר לשנה אחת. המבקש טוען כי לפי קביעה זו לעולם לא תהיה תחולה לסעיף 18(ו) לחוק כאשר מוגשת בקשה לעיון מחדש מכח סעיף 35(ב) לחוק. עוד טוען המבקש כי טעו הערכאות דלמטה באשר לתחולת סעיף 18(ו) עליו. לטענתו, טעה השופט

טימור כשקבע כי מינוי אפוטרופוס הוא תנאי לתשלום תגמולים על פי סעיף 18(ו) לחוק. המבקש טוען גם כי לא היה מקום לקבוע עובדתית כי הוא לא היה "חולה נפש" לצורך תחולת סעיף זה, וכי משהוכר כמי שסובל מתסמונת פוסט טראומתית, אשר הוכרה בפסיקה כ"מחלת נפש" לפי סעיף 18(ו) לחוק, יש לקבוע כי ניתן היה להחיל לגביו סעיף זה. המבקש טוען עוד כי מצבו הנפשי הוא שגרם לאי טיפול בתביעתו מול משרד הביטחון. כן טוען הוא כי משהוכר כנכה נפש יש חובה להכיר בו רטרואקטיבית מיום האירוע, או לפחות מיום שחרורו מצה"ל. לדעת המבקש ניתן לקבוע מהו המועד בו חלה, כנדרש בסעיף 18(ו) לחוק. לדעתו, על ידי פרשנות מרחיבה, המתאימה לתכלית החקיקה, יש לפרש את סעיף 18(ו) לחוק באופן שיכלול גם את האפשרות של פניה "מחודשת" של נכה ולא רק פניה ראשונה. המבקש מעלה שאלה נוספת והיא האם ניתן לקבוע חזקה לפיה נכות נפשית מתגבשת בעת האירוע אשר גרם לנכות פיזית, יחד עם האירוע, וזאת בהעדר תיעוד.

6.

שקלתי אם לבקש את תשובת המשיב בטרם אחליט בבקשה. ואולם החלטתי שלא לעשות כן. אכן, המבקש מעלה מספר שאלות בבקשתו, הנוגעות בעיקר לדעת היחיד, מפי השופט טימור. ואולם, בסופו של יום, הכרעת הרוב בבית המשפט המחוזי מבוססת על קביעות עובדתיות לפיהן לא הוכח כי המבקש סובל ממחלת נפש ואף לא כי יש קשר בין מחלה זו לבין הסיבה בעטיה לא הגיש

משך זמן תביעה לתגמולים. אף נקבע כי מחוות הדעת שהגיש לא עולה המועד ממנו סובל המבקש מנכות נפשית. לאור קביעות עובדתיות אלה אשר לא עלה בידי המבקש לסתור אותן בבקשתו, אין בידי להיעתר לבקשה. כבר נקבע לא אחת כי בטענות כנגד קביעות עובדתיות של הערכאות קמא אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו למשל, רע"א 5823/98 משה שוחט נ' משרד הבטחון (טרם פורסם) 30.12.1998). בירורן של השאלות שהעלה המבקש בבקשתו, לרבות באשר לקשר שבין סעיף 18(ו) לחוק יידחה לעת מצוא.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.