רע"א 3388/17 נחמיה יעל נ. יצחק שטרית

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 43479-06-13, כבוד השופט י' גייפמן ), בגדרה מונה עורך דין לצורך הגשת תשריט מאושר על ידי רשויות התכנון לחלוקת מגרש בירושלים הנמצא בבעלות משותפת של הצדדים לבקשה.

1.החלוקה בין הצדדים היא שלמבקשים 55% מן הזכויות במגרש, והיתרה בידי המשיבים. בשנת 2013 המבקשים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי לפירוק השיתוף במקרקעין בדרך של מכירה, בעוד שהמשיבים ביכרו את הפירוק בדרך של חלוקה בעין. בית המשפט המחוזי מינה עו"ד לצורך הגשת תשריט מאושר של חלוקת המגרש בעין על ידי רשויות התכנון.

המבקשים מעלים מספר טענות בבקשה, ועיקרן שתיים: הראשונה, כי המשיבים לא טענו בכתב ההגנה או בסיכומים כי המגרש האמור ניתן לחלוקה בעין על פי התוכניות החלות עליו, ועל כן מסקנת בית המשפט כי יש לבצע חלוקה בעין של הנכס מבוססת על שינוי חזית מצד המשיבים. הטענה השנייה הינה כי קיימת תכנית מתאר מקומית הכוללת גם את המגרש האמור, וחלוקה בעין תחייב פיתוח ואישור של תכנית חדשה. למבקשים גם טענות פרוצדוראליות שונות, וכן נטען כי החלוקה בעין תסב להם נזק.

2.דין הבקשה להידחות, מכיוון שהיא אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור. ראשית, תוזכר ההלכה לפיה המבקש שלא תהיה חלוקה בעין – עליו נטל השכנוע (רע"א 1017/97 רידלביץ נ' מודעי , נב (4) 625, 634 (1998); ע"א 587/78 רוטשילד ואח' נ' פרנק , לג (3) 33, 35 (1979)). על המבקשים לפרק את השיתוף בדרך של מכירה היה הנטל להוכיח כי הפירוק עדיף (סעיף 39 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; כן ראו פסקי הדין המאוזכרים לעיל). יתרה מזאת, בפני ערכאה קמא נשמעה עדותה של אדריכלית מעיריית ירושלים, שציינה כי ניתן להגיש תכנית לאיחוד וחלוקה בסמכות ועדה מקומית, וזו צפויה להיות מאושרת כל עוד לא תהיה סטייה ניכרת מן התכנית הקיימת. עדות זו חיזקה את התרשמות בית המשפט המחוזי כי החלוקה בעין הינה אפשרית. התוצאה אליה הגיעה ערכאה קמא הינה מאוזנת, בייחוד נוכח העובדה כי הוקצב פרק זמן סביר להגשת התשריט המאושר, וכן ניתנה הוראה על עדכון עתי בדבר קצב ההתקדמות בהליך זה.

הטענה ביחס לצורך באישור של תכנית חדשה על רקע פירוק השיתוף נדחית אף היא. על פי הוראות לשון חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) בית המשפט רשאי לאשר ביצוע חלוקה בעין של מגרש, אם השתכנע כי התשריט יאושר על ידי הוועדה המתאימה. לעתים, כך גם אם התשריט נערך תוך סטייה מסוימת מן התכנית הקיימת (ראו לעניין זה: סעיף 140(ב) לחוק התכנון והבנייה). בענייננו, כאמור לעיל, בית המשפט אכן השתכנע כי ישנו סיכוי לקבל תוך פרק זמן סביר תשריט מאושר של חלוקת המגרש. זאת, בהסתמך על התשתית העובדתית שהוצגה בפניו, הכוללת גם עדים שמהם התרשם באופן אישי. אם כן, אין מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית – שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדויות והראיות בהליך, והגיעה לתוצאה סבירה ומאוזנת.

בהסתמך על כך, אף ניתן להשיב על הלנת המבקשים באשר לעובדה כי טרם ניתן פסק דין בהליך זה. כדי שבית המשפט ייתן פסק דין המאשר את החלוקה, עליו להשתכנע כי התשריט יאושר. לנוכח זאת, מונה עו"ד לשם אישור התשריט, שהתבקש לספק דיווחים עתיים על התקדמותו לבית המשפט. ערכאה קמא ציינה כי "יש להגביל את התקופה להשגת תשריט מאושר, ובהיעדר המצאת תשריט מאושר יש לפנות לפירוק שיתוף בדרך מכירה" (עמוד 9 להחלטה). קודם לכן, הדגיש בית המשפט המחוזי כי הונחה בפניו תשתית עובדתית בדבר "סיכוי לקבל תוך פרק זמן סביר תשריט מאושר של חלוקת המגרש". ניכר כי בית המשפט צועד במתווה החוק, תוך הפעלת שיקול דעת ענייני.

3.המסקנה היא כי דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.