רע"א 3393/21 פלוני נ. מדינת ישראל- קצין תגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.3.2021, בע"ו 28051-04-20 (סגנית הנשיא י' שבח והשופטים י' אטדגי ו ש' יעקובוביץ ), שבמסגרתו נדחה בדעת רוב, ערעור המבקש על פסק הדין של ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב].

לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור, כמו גם בפסק הדין של בית המשפט המחוזי על דעותיו, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. טענות המבקש במישור הקשר הסיבתי שבין מחלת הסכיזופרניה ממנה סובל המבקש, לבין שירותו הצבאי, נוגעות למצבו הרפואי הפרטני, לנסיבות שירותו הצבאי; הן נטועות בדל"ת אמותיו של המקרה הנדון; כך גם יתר טענותיו. לא מצאתי, כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי מעורר שאלה עקרונית הראויה לדיון 'בגלגול שלישי', גם לא מצאתי חשש מפני עיוות דין.

אמנם, בבית המשפט המחוזי נחלקו השופטים בכל הנוגע להכרעה, אך אין בכך כדי לשנות מן התוצאה שאליה הגעתי. יפים לעניין זה דבריו של המשנה לנשיא ש' לוין : "כל שנקבע בדעת הרוב הוא שבנסיבות המיוחדות של המקרה הוצבה תשתית עובדתית מספקת לקביעה שנכותו של המשיב נגרמה עקב '...תנאי שירות קשים [...] יתכן שקביעה זו היא נכונה ויתכן שהיא מוטעית אך לעניינה אין צידוק לשקול את הענין שוב, כפי שהייתי נוטה להימנע מלשקול את הענין שוב, לו אימץ בית המשפט המחוזי את דעת המיעוט. השאלה שהמבקש מעורר היא איפוא לכל היותר שאלה של ישום הדין על העובדות ולא שאלה משפטית, ובכגון דא אין צידוק למתן רשות לערער" (רע"א 8176/96 קצין התגמולים נ' סמיר (3.3.1997)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.