רע"א 340/16 חודורי אורנה נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט העמית גינת) בע"א 12585-04-15 מיום 14.12.15, שבגדרו נדחה ערעור המבקשים על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת פלד) בתא"ק 18793-08-13 מיום 8.2.15 שלא ליתן למבקשים רשות להתגונן.

רקע

ב.המבקשים ניהלו אצל המשיב חשבון דביטורי, שבו מאפשרת מסגרת האשראי לבעל החשבון למשוך סכומי כסף גבוהים מהסך הכולל הנכנס. ביום 12.8.13 הגיש המשיב, לאחר התראות מספר, תביעה כנגד המבקשים בסדר דין מקוצר בגין חוב בגובה 85,945 ₪. בבקשת הרשות להתגונן מטעם המבקשים נטען, כי המשיב חסם את כרטיס האשראי של המבקשים, והעמיד את האשראי בחשבון המבקשים לפירעון מיידי, בלא התראה מוקדמת ומבלי לאפשר למבקשים לבצע העברה בנקאית כדי שלא להימצא בחריגה ממסגרת האשראי. נומק בכך, שחסימת האפשרות לבצע פעולות בחשבון וחסימת כרטיס האשראי נבעו מעיקול בגובה 4,000 ₪ שהוטל על ידי צד ג', ככל הנראה בחודש מרץ 2013 בגין חוב המבקשת 1, ואשר בגינו לא נמסרה למבקשים כל הודעה. צוין, כי במהלך חודש מרץ 2013 נערכו מספר נסיונות על ידי המבקשים להעביר כספים לחשבון באמצעות האינטרנט ללא הצלחה, נוכח חסימת החשבון.

ג.בית משפט השלום דחה את הבקשה לרשות להתגונן. נקבע, שאף אילו צדקו המבקשים בטענתם כי המשיב לא היה רשאי לחסום את חשבונם, וכי לא ניתנה להם הודעת עיקול, אין באלה כדי להקנות להם רשות להתגונן. הוטעם, כי העמדת האשראי לפירעון מיידי לא נבעה מן העיקול שהוטל, אלא באה רק כארבעה חודשים לאחר מכן. עוד הוסבר, כי אף אם נסיון המבקשים להפקיד כספים באמצעות האינטרנט לא צלח עקב חסימת החשבון לטענתם, לא ברור מדוע ממועד החסימה ועד ראשית חודש אוגוסט 2013, שאז הועמד האשראי בחשבון המבקשים לפירעון מיידי, לא דאגו המבקשים לבצע אותן הפקדות לחשבונם באופן אחר.

ד.בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים על ההחלטה. צוין, כי בפני המבקשים עמדו אפשרויות שונות להסדרת החוב, אך הם לא עשו כן. כן נדחתה טענת המבקשים כי הצעת מנהלת הסניף, שבו היה חשבונם של המבקשים, לבוא לקראתם מהוה התחייבות בלתי חוזרת למתן הלואה, וכן נקבע כי לא ננקטו הצעדים הדרושים כדי לקבל את ההלואה המוצעת. נוכח מצבו הבריאותי של המבקש 2 נפסקו הוצאות ההליך על הצד הנמוך.

הבקשה והכרעה

ה.בבקשה נטען, כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי - שמנהלת סניף הבנק הציעה להעמיד הלואה למבקשים, ולא ננקטו הצעדים הנחוצים על ידי המבקשים כדי לקבל את ההלואה המוצעת - נתקבלו מבלי שהתאפשרה חקירתה של מנהלת סניף הבנק. הוסף, כי הקביעה שלא ננקטו הצעדים הנחוצים כדי לקבל את ההלוואה, אינה מתיישבת עם העובדות. עוד נטען, כי המשיב הפר את חובת תום הלב, כמו גם את חובת הזהירות, משהעמיד לפירעון מיידי את האשראי בחשבון, מבלי ליתן למבקשים זמן סביר לפרוע את חובם. לבסוף נאמר, כי המבקשים פרעו בינתיים את חובם, וכי הם חפצים בהשבת הכספים ששולמו על ידיהם בגין ריבית פיגורים ובגין הוצאות ההליך שנפתח. כן הודגש, כי מצבם הבריאותי של המבקשים אינו טוב.

ד.לאחר העיון בבקשה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה. אין היא מעוררת לאמיתה שאלה כללית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, והיא תחומה כל כולה לנסיבות המקרה, ועל כן אין היא באה בקהלם של המקרים שבהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. אוסיף לגופם של דברים, כי בשלב בחינתה של בקשת רשות להתגונן בוחן בית המשפט את משקלן המהותי של טענות הנתבע, זיקתן לתביעה וביסוסן. אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח הנתבע להוכיח את הגנתו, ואין בודקים את טיב ראיותיו (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 12- תשע"ו), עמ' 752). בנידון דידן נראה כי לא נפל פגם בהחלטות בתי המשפט הקודמים שלא ליתן רשות להתגונן, במיוחד נוכח פער הזמנים בין הטלת העיקול לבין העמדת האשראי בחשבון לפירעון, פער שאינו תומך בטענות המבקשים, ואומר דרשני. כך גם אין זה נהיר, מדוע לא ביקשו המבקשים - שטענתם היא כאמור כי לא התאפשר להם להפקיד כספים בחשבונם לשם פרעון החוב החל מחודש מארס 2013 – לבצע הפקדה בחשבון, בפגישתם עם מנהלת סניף הבנק שנערכה במחצית חודש יולי 2013. מכל מקום דעת לנבון נקל, והמבקש 2 היה עובד הבנק, כי יש דרכים להפקדת כספים גם שלא דרך האינטרנט.

ה.לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה. עם זאת אחזור על המלצת בית משפט השלום, שאני מצטרף אליה, כי בנסיבות יגיע הבנק עם המבקשים להסדר הוגן, וזאת גם נוכח מצב בריאותם כנטען. אני מאחל למבקשים רפואה שלמה.