פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3400/07 - ג'
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. אהרון סלומון
2. רחל סלומון אדרי
נ ג ד
המשיבים:
1. דוד רביעי
2. מנהל מקרקעי ישראל (פורמלי)
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.3.07 בע"א 1730/06 שניתן על ידי השופטת
דותן
בשם המבקשים:
עו"ד אמירה כראג'ה אבו
לבן
בשם המשיב 1:
עו"ד אריה סאמרלי
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופטת דותן) בע"א 1730/06 מיום 11.3.07, בגדרה נדחה ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (הרשם השופט ברוך) בבש"א 26854/06 שבת"א 3168/00.
ב.
(1) בחודש דצמבר בשנת 2000 הגיש המשיב תביעה כספית בסך 274,741 ₪
כנגד המבקשים בגין הפרת חוזה מכר. משלא הגישו המבקשים כתב הגנה, ניתן כנגדם פסק דין ביום 12.6.01. ביום 18.6.02 בוטל בהסכמה פסק הדין – לטענת המבקשים, את ההוצאות שהושתו עליהם שילם בא כוחם דאז מכיסו עקב רשלנותו ומחדליו בניהול התיק. ביום 5.4.05 קבע בית המשפט כי דיון הוכחות בתיק דנן יתקיים ביום 8.9.05. שתי בקשות דחייה שהגיש בא כוח המבקשים נדחו. בית המשפט ציין, כי "בקשות אלה היו לאחר מספר רב של בקשות דחיה שהוגשו... לפני כן על ידי [בא כוח המבקשים – א"ר], בהקשר לתאריכים קודמים שנקבעו לעניינים שונים". ביום 6.9.05 הגיש בא כוח המבקשים בקשה להשתחרר מייצוגם – כנמסר עקב השעייתו ל- 3 שנים מלשכת עורכי הדין – והודיע כי המבקשים יופיעו בבית המשפט בדיון שנקבע. לאחר שהמבקשים לא התייצבו, ולאור האמור בתצהיר המשיב שצורף לכתב התביעה, התקבלה התביעה במלואה. כן הושת על המבקשים לשלם למשיב ולמינהל מקרקעי ישראל שכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪ לכל אחד.
(2) בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשים מיום 1.1.07 להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, בקבעו כי "פסק הדין הומצא כדין ואין הסבר בתצהיר מדוע לא הוגשה בקשת ביטול המועד". נקבע כי התצהיר כוללני, ואין באמור לגבי חופשת הלידה של בת המבקשים – עורכת דין אשר שימשה מאז כבאת כוחם – כדי לעמוד בדרישת הפירוט של בקשות מעין אלה; כן לא באה בתצהיר התייחסות לטענות ההגנה.
(3) בית המשפט קמא דחה ביום 11.3.07 את הערעור שהגישו המבקשים. נקבע כי "לא הובהר בבקשה להארכת מועד מדוע התעכבה מסירת פסק הדין לעורכת דין ביתן (שהיא כאמור בתם של המערערים (המבקשים – א"ר)) זמן כה רב". נקבע, כי גם הבקשה לביטול פסק הדין לוקה בחסר. בית המשפט קבע כי אין להטיל את תוצאות מחדליו של בא כוח המבקשים – כפי שהוצגו בפניו - על כתפיו של המשיב, זאת מבלי שהוצע למשיב בטוחות כלשהן או פיצוי בשל התמשכות ההליכים. נקבע, כי אין בטענות המבקשים בכתב ההגנה בהליך הראשי כדי להעמיד הגנה ראויה, ועל כן סיכוי ההליך נמוך.
(4) מכאן בקשת הערעור. ביום 1.7.07 התקבלה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.
ג.
(1) עיקר טענותיהם של המבקשים נסב על מחדליו ורשלנותו של בא כוחם בטיפולו בעניינם. נטען, כי למבקשים לא היה ידוע על הדיון ביום 8.9.05, שלגביו התחייב בא כוחם, עם התפטרותו מן הייצוג, כי יתייצבו בו. נטען, כי שגה בית המשפט מששיחרר את בא כוחם מייצוג מבלי לוודא כי המבקשים אכן יודעים על מועד הדיון, בפרט לאור התנהלותו הבעייתית והנסיבות שהובילו אותו להשתחרר מייצוגם. נטען, כי מייד משנודע להם פסק הדין – כחודש מנתינתו - פנו לבא כוחם וזה אמר להם כי ככל הנראה המדובר בטעות וכי הוא יבדוק את פשרה. למען הזהירות פנו כעבור שבועיים לבתם – עו"ד ביתן אשר ילדה זמן קצר קודם לכן. לאחר שהחומר המשפטי הגיע לידיה, עשתה כל שלאל ידה כדי להגיש את הבקשה. דא עקא, לאור הנסיבות הוגשה הבקשה בקיצור ובחלוף המועד. נוכח כל האמור, קמו למבקשים "טעמים מיוחדים" להארכת מועד הגשת הבקשה. למצער תחושת הצדק מחייבת הארכת המועד, בפרט כשלמבקשים בעיות רפואיות רבות. נטען, כי המבקשים הסכימו לתשלום ההוצאות כתנאי לביטול פסק הדין - היה זה המשיב שסירב לכך. כן נטען, כי שני נכסים שבבעלות המבקשים מעוקלים לטובת המשיב ויש בידם לשמש בטוחה לתשלום שיידרש בסיום ההליך. בנוסף נטען, כי סיכויי ההצלחה של המבקשים בהליך העיקרי גבוהים.
(2) ביום 3.7.07 הגיש המשיב את תגובתו לבקשת עיכוב הביצוע, לה הביע התנגדותו. נטען, כי אין להטיל על המשיב - אשר עניינו מתנהל בבתי המשפט למעלה מ- 6 שנים - את מחדליו האמורים של בא כוח המבקשים, שהוא הכתובת לעוול שנגרם להם.
ד.
לאחר שבחנתי את הבקשה ואת טענות הצדדים אין בידי להיעתר לה, עם כל הצער שבדבר. הבקשה תחומה למחלוקת בין הצדדים, ואינה מעלה שאלה משפטית כללית אשר בשכמותה עשוי להינתן רשות ערעור בגלגול שלישי. גם לעיצומם של דברים לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור שאינו של מה בכך. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מורה כי מקום בו המועד להגשת הבקשה נקבע בחיקוק, רשאי בית המשפט להאריכו "מטעמים מיוחדים" שירשמו. כנודע, תקלות במישור היחסים עם עורך דין או החלפתו אינן מהוות טעם להארכת מועד (ב"ש 600/86 שינפלד נ' כורים בע"מ
(לא פורסם) – הרשם צור; ע"א 916/79 אלבר בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים , פ"ד לו(4) 393, 403 - השופטת בן פורת; ולאחרונה בש"א 7364/05 כהן נ' דגן
(לא פורסם) – השופטת נאור), זאת מכיוון ש"על הצד שבחר בבא כוח שהתרשל לשאת בתוצאות" (בש"א 1167/99 חדד נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם) – הרשמת אגמון; וראו האסמכתאות דהתם). על בית המשפט לבחון את הטעמים שבבסיס הבקשה להארכת המועד אל מול "הצורך להגן על ציפיות בעל הדין האחר ביחס לסופיות ההליכים, והמשקל שיש ליתן לאינטרס של בעל הדין בודאות השמורה לעמידה בלוח הזמנים השיפוטי" (ע"א 7910/00
מדינת ישראל נ' ויסמן (לא פורסם) – הרשם אוקון). בענייננו, נוטה הכף לטובת המשיב, שעה שהאיחור בהגשת הבקשה נגרם כתוצאה ממערכת היחסים הקלוקלת שבין המבקשים לבא כוחם, שלמשיב לא היה יד בה. דברים אלו מקבלים משנה תוקף. נוכח העובדה שהבקשה הוגשה באיחור של כשלושה חודשים. יתר על כן, גם לאחר שנודע למבקשים דבר פסק הדין, כחודש ומחצה חלפו בטרם הגישו את הבקשה – הלקונית – לבית המשפט לביטול פסק הדין. זאת גם בהינתן כי בתם ילדה לא מכבר למזל טוב. חוששני כי דבר זה מטה את הכף, מעבר לנסיבות המצערות הקשורות בעורך הדין. לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה. משכך מתייתר גם הדיון בעיכוב הביצוע. למותר לציין, כי הדרך פתוחה בפני המבקשים, באם יחפצו בכך, לנקוט בהליכים משפטיים כנגד בא כוחם בעבר, מבלי שנביע דעה לגוף עניין זה.
ניתנה היום, י"ח בתמוז התשס"ז (4.7.2007).
ש ו פ ט