רע"א 3402/08 יהודה אלמליח ז"ל נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.3.08 בתיק בר"ע 1998/07 וכן על החלטת ביניים מיום 9.12.2007 שנתן בית המשפט המחוזי בגדר תיק זה. פסק הדין והחלטת הביניים ניתנו בבקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה בתיק הוצאה לפועל 02-16179-07-3 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ) מיום 23.7.2007 בגדרה הורה ראש ההוצאה לפועל על שחרור כספים שהפקידה המשיבה עקב פסק דין שניתן כנגדה לידי בא כוח המבקשים.

תיק ההוצאה לפועל נפתח לביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.2.2007 בתיק אזרחי 610/95 (כבוד השופט א' רזי , להלן: התיק המקורי ). תיק זה עסק בתביעת בעלי יחידות דיור שונות בקשר לתוכנית "גשר גיבורים" משנת 1982 ובגדרו חויבה המשיבה בתשלום פיצוי בסך כולל של 385,561 ש"ח לזוכים שם.

המחלוקת נשוא העניין שבפני הינה בקשר ליפויי הכוח שמחזיק בא כוח המבקשים ואותם הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בהתאם להוראות תקנה 11(א)(2) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל ). המשיבה הפקידה אומנם את סכום החיוב בלשכת ההוצאה לפועל על פי הוראת ראש ההוצאה לפועל, אך התנגדה לשחרור חלקו לידי בא כוח המבקשים בטענה כי הלה אינו מחזיק ייפוי כוח רלוונטיים מטעם הזוכים בתיק או מטעם יורשיהם על פי דין.

ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו מיום 23.7.2007 הורה על שחרור הכסף לידי בא כוח המבקשים בכפוף לכך שזה לא ישחררו לידי מרשיו לפני יום 30.7.2007 וכי יחתים אותם על כתב ויתור טענות כנגד המשיבה.

על החלטת ראש ההוצאה לפועל הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (בר"ע 1998/07). בא כוח המבקשים טען ראשית כי יש לדחות את הבקשה בטענה מקדמית כי אין למעשה מקום לדון כלל בהליך שהוגש מאחר שסעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ) הקובע הליך של הגשת פסק דין לביצוע ללא שהוא קובע כי ניתן להגיש התנגדות לביצוע. עוד נטען כי לא היה זה כלל בסמכות ראש ההוצאה לפועל לעכב את הליכי ביצוע פסק הדין בהסתמך על טענת המשיבה. ביום 9.12.2007 ניתנה החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת

ת' שרון-נתנאל ) בגדרה נדחו הטענות המקדמיות. בית המשפט קבע כי השאלה אותה הציבה המשיבה, היינו האם תשלום למבקשים מהווה מילוי אחר פסק הדין מצויה בגדר סמכותו של ראש ההוצאה לפועל האמון על ביצוע פסק הדין כראוי ועל פי דין.

ביום 12.3.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור גופה, בגדרו נתקבל כאמור הערעור. נקבע כי חייב ראש ההוצאה לפועל לבחון האם מי שמבקשים את ביצוע פסק הדין לזכותם באים בגדר הגדרת "זוכה" בסעיף 1 חוק ההוצאה לפועל, היינו, "מי שפסק דין ניתן לזכותו, לרבות חליפיו". בנסיבות העניין משאין מחלוקת כי חלק מהתובעים בתיק המקורי נפטרו (חלקם ככל הנראה עוד בזמן התנהלות ההליך) עוברת זכותם ליורשיהם על פי דין כפי שיכול להיקבע רק בצו ירושה או בצו קיום צוואה שניתן כדין. משכך, נקבע כי שגה ראש ההוצאה לפועל כשהורה על העברת הכספים לבא כוח המבקשים ללא שזה הציג יפויי כוח תקפים מהיורשים החוקיים. עוד נקבע כי אין בכתב הוויתור עליו הורה ראש ההוצאה לפועל כי יחתמו מקבלי הכספים כדי לסייע למשיבה אשר עלולה להיוותר חשופה לתביעות מהיורשים הנכונים של התובעים בתיק המקורי. נדחתה גם טענת המניעות לה טען בא כוח המבקשים לאור התנהלות המשיבה בעבר, מאחר ונקבע כי אין בכך כדי להתיר תשלום, שלא כדין, במועד זה. יתרה מכך, נקבע כי אף לו הייתה מסכימה המשיבה להעברת הכספים נראה כי ראוי היה שראש ההוצאה לפועל יורה שלא לעשות זאת טרם יוכח לו כי מדובר בזוכים הנכונים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה מבקש בא כוח המבקשים להשיג כאמור הן על החלטת הביניים של בית המשפט המחוזי והן על פסק דינו הסופי. בעניין החלטת הביניים חזר בא כוח המבקשים בעיקרן על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי. לגופו של פסק הדין נטען כי שגה בית המשפט כשקבע כי נדרשים יפויי כוח חדשים. עיקר טענתו נסמכת על הקונסטרוקציה לפיה כל תובע בתיק המקורי ייצג למעשה לא את עצמו בלבד אלא את כל בעלי הזכויות ביחידת הדיור הרלוונטית

והדבר היה ברור אף למשיבה ולבית המשפט שדן בתיק המקורי. משכך, לשיטתו חלק ממרשיו אשר הינם מי שהיו בעלי זכויות ביחידות הדיור הינם זוכים בתיק או לחילופין יש להוסיף את שמם לרשימת התובעים בתיק המקורי ודי בייפוי כוח מהם. כלומר, לשיטתו יש להעביר למבקשים את כספי הזכייה לפחות בגין החלק היחסי שלהם ביחידות הדיור ללא כל צורך בצווי ירושה. עוד נטען כי מהתנהגות המשיבה עולה כי לא ראתה בשאלת מיהות הזכאים כשאלה פתוחה ולפיכך לא העלתה שאלה זו במהלך התיק המקורי ואף העבירה חלק מהכספים מבלי לעוררה. התנהלות זו מקימה לשיטתו מניעות למשיבה מלהעלות טענותיה בשלב זה אשר מועלות בחוסר תום לב ויש לדחותן. יוצאים מהכלל, אף לשיטתו של בא כוח המבקשים, הינם יורשי המבקש 5 (בבקשה המתוקנת, המבקש 9 בבקשה המקורית) אשר בעניינם נטען כי לאור מיעוט הנכסים שהורישו הוריהם והחלק הקטן יחסית בפיצויים לו הם זכאים אין הצדקה להוציא צו ירושה ונתבקש כי נסתפק בבירורים שערך לפיהם הם היורשים היחידים להם.

מנגד טוענת המשיבה כי החלטת ראש ההוצאה לפועל לא יכלה לעמוד היות ומשמעה כי יתכן והכספים יועברו לידי מי שאינו הזוכה בתיק המקורי ולראש ההוצאה לפועל אין סמכות לקבוע זכויות של צדדים שלא נקבעו במפורש בפסק הדין. משכך, ומטבע הדברים, סומכת היא ידיה בעיקרם של דברים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לגופן של טענות המבקשים הוסף כי לו רצו הם לשנות את רשימת התובעים בתיק המקורי היה עליהם לבקש ולעשות כן וכי תיק ההוצאה לפועל אינו המקום לדון בשאלה מי הוא בעל הזכות לפיצוי. בעניין טענת המניעות נטען כי אין בכך שהמשיבה הקלה במקרים מסוימים עם המבקשים כדי ליתן זכות כלשהי למי שלא צורף לתביעה בתיק המקורי.

להשלמת התמונה יצוין כי מזמן שהוגשה בקשה זו נפתר כבר עניינם של חלק מהמבקשים מחוץ להליך זה ואינו עומד עוד בפנינו.

דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, המבקשים אינם מעלים טענה המהווה עילה אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי" בעניינם, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)

אף לגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. שאלות היסוד שבפני הינן האם נדרש ראש ההוצאה לפועל לבחון האם המבקש את ביצוע פסק הדין שניתן לכאורה לטובתו הוא ה"זוכה" כהגדרתו בחוק ההוצאה לפועל והאם רשאי הוא לבצע את פסק הדין אף מקום שאין מדובר בזוכה המנוי בתיק או בחליפו על פי דין. מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי כי מעצם מהות תפקידו של ראש ההוצאה לפועל לדאוג לביצועו של פסק הדין כראוי ועל פי דין, ברי כי התשובה לשאלה הראשונה הינה בחיוב, היינו, ראש ההוצאה לפועל רשאי ואף חייב לוודא כי ביצוע פסק הדין הינו לידי "זוכה" בלבד. בה במידה ברי הוא כי אין זה מסמכותו של ראש ההוצאה לפועל להורות על ביצוע פסק הדין מקום שאין מדובר ב"זוכה" כאמור.

אין בנסיבות העניין בטענות בא כוח המבקשים כי בפועל מדובר ב"זכאים" אף שאינם מצוינים מפורשות בפסק הדין כדי לשנות מקביעה זו. ראש ההוצאה לפועל אמון על הוצאתו לפועל של פסק דין ככתבו וכלשונו, אין הוא מוסמך לקבוע כי אדם מסוים הינו "זוכה" בתיק המבוצע לפועל כאשר אדם זה אינו מנוי בתיק ואף אינו חליפו של "זוכה" בתיק על פי דין. משכך, ככל שהמצב נותר בעינו, היינו לא ניתן פסק דין המצהיר על זכותם הישירה של המבקשים, אין מנוס לבא כוח המבקשים אלא מלבסס כי מדובר בחליפים של הזוכים על דרך המצאה ללשכת ההוצאה לפועל של יפויי כוח יורשיהם החוקיים של הזוכים בצירוף הוכחה על היותם היורשים, היינו, צו ירושה או צו קיום צוואה. יתרה מכך, צדק אף בית המשפט המחוזי בקביעה כי אין בהחתמת מקבלי הכסף על כתב ויתור כדי לפתור את החשש מביצוע לא נכון של פסק הדין, באשר אך ברור הוא כי במידה ויקום אדם אחר הטוען כי הוא ה"זוכה" הנכון, לא יהיה זה מי מבין המבקשים שבפני. משכך לא ניתן אף לומר כי מידת הצדק מחייבת כי נפעל מלפנים משורת הדין לטובת המבקשים בעניין זה.

אשר על כן, נדחית הבקשה לרשות ערעור.

בנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו.