רע"א 3410/02 עבד אלחלים כיאל נ. מדינת ישראל

בתאריך 13.3.02 הסיע המתלונן כספים וצ'קים של מעבידו להפקדה בבנק. העורר, שעבד בעבר אצל אותו מעביד, והכיר את הנוהג של הובלת הכספים של העסק לצורך הפקדתם, קשר עם אחר לשדוד כספים אלה. ביום המקרה הצטרפו השניים כטרמפיסטים לרכבו של המתלונן, ובשלב מסוים הם ביקשו ממנו לעצור ואז התיזו לעבר פניו גז מדמיע. חרף ניסיונו של המתלונן למנוע את השוד, הצליחו העורר ושותפו ליטול את שללם ולהימלט. בדרך זו גנבו השניים 18,000 ש"ח במזומן, 100 דולר, וכן המחאות בסכום ניכר. לאחר שהעורר נלכד, הוחזרו ההמחאות לבעליהם, אולם הכסף המזומן נותר בידיהם של מבצעי העבירה.

סגן הנשיא המלומד של בית המשפט המחוזי בחיפה נעתר לבקשת המדינה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

על החלטה זו משיג העורר בפני, ולאחר שהאזנתי לטענות בעלי הדין, לא מצאתי מקום להתערבותי. השלב אליו הגיעו ההליכים בעניינו של העורר הוא מתקדם, באשר הוא הודה במעשים אשר יוחסו לו והורשע, והטיעון לעונש נדחה רק על מנת לאפשר לשירות המבחן להכין תסקיר. אכן, בכל מקרה מצווה בית המשפט לבדוק את האפשרות לעשות שימוש בחלופת מעצר אשר עשויה לייתר את הצורך להחזיק נאשם במתקן כליאה, אך אינני סבור שחלופת מעצר הולמת את נסיבותיו של המקרה הנוכחי. העורר נמצא אשם בביצועה של עבירה שאין מחלוקת ביחס לחומרתה, ומי שכך נוהג מעיד על הסכנה הגלומה בו לציבור ולרכושו. בפיה של בא-כוח של העורר היו טענות נכבדות בזכות שולחה, אך מקומן של אלו בטיעון לעונש אשר עתיד להתקיים בקרוב.

הערר נדחה.