רע"א 3415/09 אביעד אורבך נ. משרד הבטחון - קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ג' גינת סגן נשיא, ש' שטמר וב' בר-זיו) בע"א 4539-07 מיום 16.12.2008 אשר דחה את ערעור המבקש על פסק הדין של ועדת הערר לפי חוק הנכים [תגמולים ושיקום], התשי"ט – 1959 [נוסח משולב] (להלן: החוק ), מיום 6.5.2007 בע"ן 174/04.

1.

המבקש התגייס לצה"ל ביום 1.4.2001 ושירת מיום 1.7.2001 כמדריך כלואים בכלא 6 לאחר סיום קורס הכשרה. ביום 18.4.2002 תבע המבקש להכיר בזכותו לפי החוק, עקב מחלת סוכרת נעורים, בה לקה, לטענתו עקב השירות. לטענת המבקש תנאי השהות והעבודה בכלא היוו את הגורם העיקרי להתפרצות המחלה שאובחנה ביום 24.7.2001. ביום 21.1.2004 הודיע המשיב למבקש כי תביעתו נדחתה לאור תוצאות הבדיקות ונימוקי חוות הדעת הרפואית שהוגשה בעניינו לפיה אין קשר בין מחלת הסכרת מסוג 1 בה לקה לבין שירותו הצבאי. לערעור שהגיש המבקש צירף חוות דעת מומחה מטעמו ואילו המשיב הגיש חוות דעת נוספת של המומחה מטעמו אליה צורפה חוות דעת עקרונית בדבר הגורמים המביאים להתהוותה של מחלת הסכרת.

2.

וועדת הערר, לאחר סקירת גרסאות הצדדים וחוות דעת המומחים, קבעה בהחלטה מפורטת כי ממועד התחלת ביצוע תפקיד מדריך כלואים על ידי המבקש ועד לתחילת ההפרעות הגופניות שחש, של חולשה כללית וירידה במשקל, חלפו כ- 12 ימים, בהם שירת במשמרות. מדובר בפרק זמן קצר ביותר לאחר שהחל בתפקיד של מדריך כלואים ואין בסיס לקביעה העובדתית של ד"ר רפופורט שהגיש חוות דעת מטעם המבקש, לפיה שירת המבקש כמה חודשים בתנאים טראומטיים. לאור זאת העדיפה הוועדה את חוות הדעת של פרופ' עינת שהגיש המשיב וקבעה כי אין קשר סיבתי בין תנאי השירות של המבקש לבין מחלת הסכרת שאובחנה אצלו במהלך השירות. המבקש ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי וטען כי היה מקום לאמץ את חוות הדעת שהגיש מטעמו המתארת את רצף האירועים שאירעו לו ואשר מצביעים על דחק נפשי מתמשך. עוד טען כי הפסיקה הכירה בסכרת כמחלה שנגרמה עקב דחק נפשי וכי יש לקבוע כך גם בעניינו.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי תנאי השירות של המבקש היו "רגילים, ודומים מבחינת אווירתם והלחץ שבהם לתעסוקה אזרחית מן השורה". עוד קבע כי התנאים שפירט המבקש ובהם עבודה ממושכת בשמש, מחסור בשעות שינה, ארוחות לא סדירות, העדר חפיפה למדריכים והתמודדות שגרתית עם אוכלוסיית הכלואים, אינם "תנאים קשים יוצרי מתח ודאגה מעל ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחייו האזרחיים" ולבטח אין בהם "מקרה טראומטי ויוצא דופן". כן נקבע כי הוועדה היתה רשאית להעדיף את חוות הדעת מטעם המשיב לפיה לא הוכחה אסכולה המכירה בתנאי לחץ כגורמים להתפרצות המחלה כעניין שבעובדה שאין להתערב בו וכי המבקש לא שכנע כי היה בשירותו כל אירוע חריג ומלחיץ שגרם להתפרצות המחלה, אלא רק כי סבל מסימנים של המחלה זמן מה לפני התפרצותה.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

המבקש טוען כי תנאי שירותו במשך שלושה חודשים מבלי שהוכשר אליהם גרמו לו לדחק ולחץ חריגים שהם הסיבה להתפרצות המחלה וכי קיימת סמיכות זמנים ביניהם. לדעתו, אמת המידה בלחץ הנפשי האקוטי אליו נקלע סמוך לפרוץ המחלה היא אמת מידה סובייקטיבית הנתמכת גם אובייקטיבית. נטייתו למחלה הופכת לנכות של ממש, אם תנאי השירות גרמו לכך ולכן יש להכיר הכרה מלאה בקשר הסיבתי בין תנאי השירות למחלה.

5.

דין הבקשה להידחות. אכן, אף בהעדר אסכולה רפואית מבוססת, רשאי המבקש זאת, להוכיח כי במקרה שלו נגרמה מחלתו או הוחמרה עקב תנאי השירות. ואולם במקרה שלפניי נסמכים פסקי הדין של ועדת הערר ושל בית המשפט המחוזי בראש וראשונה על ממצאי העובדה כפי שנקבעו לאחר בירור הראיות, ולפיהם לא התאפיין שירותו הצבאי של המבקש בגורמי לחץ או דחק כאלה שיש להכיר בהם כגורמים להתפרצות המחלה אצל המבקש. טענותיו החוזרות של המבקש כנגד ממצאים אלה שבעובדה אינם מצדיקים מתן רשות לערער, וגם לא נמצא בנימוקי הבקשה טעם או נימוק המצדיקים בחינתם בהליך ערעורי נוסף ובגלגול שלישי של הליכים (רע"א 6272/07 לילי גרוס נ' קצין התגמולים, משרד הבטחון (לא פורסם, 18.2.2008)). אכן, וועדת הערר העדיפה את חוות דעתו של המשיב על פני חוות הדעת מטעם המבקש ולפיה אין קשר בין מחלת סכרת הנעורים בה לקה בסמוך לתחילת תפקידו כמדריך כלואים לבין תנאי שירותו הצבאי. לא הוכח כי הדחק הנפשי לו טוען המבקש מקורו בתנאים מיוחדים לשירותו הצבאי וכי חלה כתוצאה מתנאי השירות. המבקש לא הוכיח כי חווה בשירות אירוע כה חריג ומלחיץ בעוצמתו בשלושת החודשים שקדמו לפרוץ מחלת הסכרת (כפי המלצת הוועדה האגודה הישראלית לסכרת), ואף לא התלונן על עבודתו בזמן אמת. העובדה כי המבקש שירת שירות כה קצר כמדריך כלואים בטרם התחילו אצלו ההפרעות הגופניות, שוללת את האפשרות כי תנאים אלה דווקא גרמו להתפרצות המחלה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקבועת הוועדה ובית המשפט המחוזי בדבר שלילת הקשר הסיבתי בין הופעת מחלת הסכרת לבין תנאי שירותו של המבקש.

הבקשה נדחית איפוא ללא צו להוצאות.