פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3416/15
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
המבקש:
עו"ד מגיד אחמד ח'גאזי
נ ג ד
המשיבים:
1. עבד אלסתאר אבו נימר
2. עו"ד חאלד פייסל
3. עבד אלרחמאן אבו נימר
4. מדינת ישראל - משרד המשפטים
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי
בחיפה (סגן הנשיא
י'
כהן
) מיום
15.04.2015 בתיק ע"א
39375-02-15
בשם המבקש:
עו"ד ארנית זוננברג
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא י' כהן ) בע"א 39375-02-15 מיום 15.4.15, במסגרתו התקבל ערעור המשיב 1 על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (השופט נ' ג'השאן ) בת"א 58405-03-14 מיום 9.1.15. השאלה הניצבת במוקד הבקשה, האם פסק-דין הצהרתי שקובע כי מסמך אינו מזויף, יוצר השתק כנגד הטענה שעורך-הדין שאימת את החתימות במסמך התרשל בתפקידו.
רקע והליכים קודמים
ב.
ענייננו מתחיל ביום 28.1.07 עם פטירתו של חסן עבדאללה אבו נימר (להלן המנוח ). המנוח הותיר אחריו צוואה שנערכה ביום 22.11.05, המורה, בין היתר, על חלוקת המקרקעין שהיו ברשותו, בחלקים שוים, לנכדו ולארבעת ילדיו. ביום 5.9.07 נחתם הסכם בין היורשים (להלן ההסכם ), בו אחד האחים (המשיב 1) ויתר על זכויותיו במקרקעין לטובת אח אחר (המשיב 4), ובתמורה קיבל חלקה אחרת. ביום 6.9.07 פעלו היורשים בהתאם להסכם וביקשו לרשום את זכויותיהם בלשכת רשם המקרקעין (להלן בקשת הרישום ). ביום 16.9.07 חתם המשיב 4 על יפוי-כוח המעניק למבקש – עורך דין במקצועו – זכות למכור בעבורו את חלקו במקרקעין. המבקש מכר את חלקו של המשיב 4 לשלושה קונים, ואלה רשמו הערת אזהרה על-שמם בלשכת המקרקעין.
ג.
ביום 16.12.07 הגיש המשיב 1 תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בה ביקש מבית המשפט להצהיר שחתימתו זויפה – הן בהסכם והן בבקשת הרישום ( להלן
התיק המקורי ). ביום 9.2.11, בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי המשיב 1 לא הוכיח שחתימתו זויפה (ראו פסקה 22 לפסק-הדין). המשיב 1 עירער על פסק-הדין, וערעורו נדחה ביום 7.11.12.
ד.
ביום 30.3.14 הגיש המשיב 1 תביעה בבית משפט השלום בקריות בטענה, כי המבקש התרשל בתפקידו; זאת – בין היתר – שכן אישר את חתימתו על ההסכם הגם שלא חתם. ביום 9.1.15 דחה בית המשפט את התביעה נגד המבקש, שכן העניין כבר הוכרע בתיק המקורי. המשיב 1 עירער על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי, וערעורו התקבל ביום 15.4.15, במובן זה שהדיון הוחזר לבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי נימק את פסיקתו בכך שאמנם בתיק המקורי לא הוכחה טענתו של המשיב 1 לפיה חתימתו זויפה, אך אין מניעה שינסה להוכיח בהליך הנוכחי כי המבקש התרשל באימות חתימתו של המשיב 1 על המסמכים הרלבנטיים; זאת שכן הפלוגתא לא הושתקה "ואף לא היתה חלק מעילת התביעה" בתיק המקורי, בו כזכור התבקש סעד הצהרתי.
בקשת רשות הערעור
ה.
עיקר הבקשה עוסק במשמעות המשפטית של ההכרעה בתיק המקורי לעניין ההליך המתנהל כיום. המבקש טוען, כי טענת הרשלנות מבוססת על אותה תשתית עובדתית שהוכרעה בתיק המקורי – דבר היוצר השתק פלוגתא; זאת שכן היסוד העובדתי לטענת הרשלנות זהה ליסוד העובדתי לטענת הזיוף – שתי הטענות מצריכות הוכחה שהמשיב 1 לא חתם על המסמכים. לפיכך, עותר המבקש לבית המשפט להגן על זכותו שלא להיות מוטרד שוב בגין אותו עניין.
הכרעה
ו.
הגם שריבוי ההליכים מצד המשיב 1 בולט לעין ואומר לכאורה דרשני – ואיני מכביר מלים, שכן גם כדי שלא להרבות הוצאות לא נתבקשה תשובה – איני רואה מנוס מאי-היעתרות לבקשה. כידוע, גם שינוי בהחלטה בין בית המשפט המחוזי לבית משפט השלום אינו מצדיק מיניה וביה גלגול שלישי, וגם אין בהחלטה כדי להצביע על כך שבית המשפט "שלם עם מסקנותיה וקביעותיה של הערכאה הקודמת", כדברי הנשיא שמגר (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, 128), אלא כי לא נמצא מקום לגלגול נוסף. וכפי שמציין ד"ר ש' לוין ( תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד
214 (מה' 2, תשס"ח-2008)) הנטיה שלא להיעתר לבקשות בגלגול שלישי תהא חזקה ביתר שאת מקום שבו הוחזר הדיון לבית משפט השלום וזכויות בעלי הדין טרם הוכרעו, ולכך חשיבות רבה (וראו האסמכתאות שם); עוד ראו א' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי
(מה' 3, תשע"ג-2012) 223-221).
ז.
בענייננו, מדובר למעשה בבקשה לסגירת ההליך המתנהל בימים אלה בבית משפט השלום בקריות. בלא שאטע מסמרות, כמובן, לגופם של דברים, יפים לכך במובן הדיוני דבריו של חברי השופט זילברטל ברע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ (2012):
"הנזק שיגרם כתוצאה מקיום הליכים מיותרים, ככל שיהיו כאלה, אינו מצדיק, ככלל ולמעט במקרים יוצאי דופן, סטייה מעקרון היסוד שלפיו זמנו של הערעור הכולל השגות על החלטותיו השונות של בית המשפט, הוא בתום הדיון בתובענה כולה, על כל חלקיה. הנזק האמור ניתן, בדרך כלל, לפיצוי באמצעות פסיקת הוצאות" (פסקה 8 לפסק-הדין).
אכן, אין הנידון דידן נכנס בגדרי החריג לכלל. בית משפט השלום טרם סיים את עבודתו, וטרם ניתנה הכרעה שיפוטית לגופו של עניין. בהתאם לאמור בציטוט שהובא מעלה, אם יימצא כי מדובר ב"הטרדה משפטית" – ושוב, בלא שאביע כל דעה כאן – יתכנו הוצאות לטובת המבקש. מנגד, היה ותתקבל הכרעה שאינה לרוחו של המבקש – זכות הערעור שמורה לו כדין.
ח.
איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, י"ז בסיון התשע"ה (4.6.2015).
המשנה לנשיאה