רע"א 3425/00 שרה ויספלד נ. עירית חיפה

1.לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר קיבל את ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה וחייב את המבקשת לשלם למשיבה אגרת תיעול בסך של כ40,000- ש"ח (להלן - האגרה).

2.המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשים ובו דרשה מהם לשלם את האגרה, בהתאם לאמור בחוק עזר לחיפה (תיעול), התשמ"ג1983- (להלן - החוק). המבקשים קיבלו רשות להתגונן. בית משפט השלום דחה את מרבית טענות המבקשים אך לבסוף דחה את התביעה מן הטעם שסכום האגרה לא הוכח. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור על קביעה זו, דחה את יתר טענות המבקשים וחייב אותם לשלם את סכום התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה.

3.המבקשים טוענים כי החוק אינו חל עליהם, שכן המים הנקווים בחלקות בהן הם מחזיקים זורמים לכיוון נחל ולא לתעלה ציבורית או לצינורות תיעול וניקוז כאמור בהגדרת "אזור איסוף" בחוק. עוד הם טוענים כי לא הוכח כי נשלחו להם הודעות תשלום ובהן פירוט הסכום לתשלום כמתחייב מהחוק, כי לא הוכח שהם מחזיקים באחת החלקות שבגינן הוטל תשלום האגרה במלואה - להבדיל מאשר בחלק ממנה - וכי נסח רישום לשכת המקרקעין עליהן הסתמכו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לצורך הקביעה בדבר החזקה האמורה לא הוגש כראיה לבית המשפט אלא רק צורף על ידם לכתב ההגנה. נוסף לכך טוענים המבקשים כי גובה החוב לא הוכח, וכן כי לא הוכח שנתקיימו התנאים המקדמיים על פי החוק להיווצרות חובת התשלום, שעניינם הליכי אישור ופרסום של החלטת מועצת העיריה על התקנת תיעול ותחילת ביצוע עבודות בהתאם להחלטה זו.

4.דין הבקשה להידחות. טענות המבקשים בקשר למה שהוכח בבית המשפט בעניינם אינן מעוררות כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי. אשר לטענה בעניין תחולת החוק על עניינם: טענה זו, אף כי לא נדונה במתכונתה זו בדיוק בבג"צ 667/87 פ"ד מב (4) 12, זכתה שם בעקיפין למענה הולם, שכן עצם האפשרות - שאושרה באותו פסק דין - לקבוע את כל שטח השיפוט של העירייה כאזור איסוף אחד מניחה כי ניתן לגבות אגרה אף אם העבודות מתבצעות רק בחלק מסוים של אזור האיסוף.

הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 20,000.- ש"ח.